האח הגדול

האח הגדל היא סדרת ריאלטי שמקבלת פרסום ואחוזי רייטינג מטורפים ברחבי העולם, הפורמט של הסדרה החל את שידוריו הראשונים בהולנד בשנת 1999 ומאז שודר ב-70 מדינות שונות. הפורמט של האח הגדול הוא פשוט מאוד, לוקחים כ-20 מתמודדים פחות או יותר וסוגרים אותם בתוך בית מרושת מצלמות ללא כל גישה לעולם החיצוני – החל מאינטרנט ועד לפלאפון ועיתונים וחברים. כמובן שישנם עוד חוקים נוספים כמו: איסור תיאום הצבעות, איסור אלימות בתוך בית האח הגדול, התנהגות נאותה, ועוד ועוד מספר חוקים.

לאח הגדול ולתוכניות ריאלטי אחרות יש מבקרים רבים נגד שידור התוכנית שטוענים שהפורמט לא טוב לחלוטין, אותם מבקרים יוצאים נגד תרבו תהריאלטי והרכילות, ומבחינתם אין כל ערך תרבותי, לשוני, טאטראלי או אומנותי בשום סדרת ריאלטי. הביקורת העיקרית מופנית כלפי האח הגדול במיוחד ובין היתר לעוד תוכניות ריאלטי ואילו הסיבות העיקריות שכלפיהן יש ביקורתיות רבה כמו: מציצנות, רכילויות, חוסר ערכים, אין יצירה אומנותית, אין ערך מוסף לצופה, פגיעה בצופה, תכנים לא חינוכיים, חיזוק נורמות וסטיגמות וגזענויות שגם כך מקובעות בחברה, שטחיות, קבלת האדם לפי איך שהוא נראה ולא מי שהוא, חוסר עומק ועוד אין ספור של סיבות שבגללן סדרות ריאלטי כל כך פוגעות בצופה אבל בראשיתם האח הגדול במיוחד לאור האחוזי רייטינג שהתוכנית ריאלטי האח הגדול מקבלת מהצופים וכמובן את אחוזי הציפה של ילדים ונוער שמוחם מושפע ביותר מכל החוסר ערכים, השיטחיות והסטיגמות שהתוכנית של האח הגדול משדרת כל שבוע שוב ושוב.

השיטחיות והרדידות של האח הגדול מקבלת דווקא פרסום רב ואחוזי רייטינג מטורפים, אין בתוכנית שם ערך מוסף לצופה והנושא שמאחורי האח הגדול הוא ללא שום מטרה חברתית כלשהי בעלת ערך לצופה. למרות זאת האח הגדול שובר את טבלאות הרייטינג בצורה מטורפת ואת יצר המציצנות שלנו לא ניתן לספק גם לא עם עשרות מצלמות אפילו במקמות הכי אינטימיים כמו המקלחת או חדר השינה של הדיירים. ככל שעובר הזמן וישנן יותר ויותר תוכניות אנו נחשפים ליותר מציצנות ומקבלים אותה כדבר מובן מאליו ואפילו כדבר ברור מאליו כלפי עצמנו – במילים אחרות אנחנו מרגישים בנוח יותר לוותר על הפרטיות שלנו ואת זה אפשר להבחין ברשתות חברתיות כמו פייסבוק שגם הן מצליחות ומבוססות על מציצנות כמו האח הגדול.