על חשבוניות פיקטיביות

עוד לא נולד בעל העסק שלא תהה איך הוא יכול להימנע מהתשלומים לרשויות המס או להקטין אותם באופן משמעותי. הגבול שבין תכנון מס פלילי, שהוא בבחינת הונאה של רשויות המס, לבין תכנון לגיטימי, דק ביותר, ולעתים קרובות קורה שבעלי עסקים , במכוון או בשוגג, חוצים אותו.

חשבונית פיקטיבית פוגעת בשיטה עליה מבוססת קביעתו של המס  וגבייתו. כוחה של השיטה הוא בהקבלה בין תשלום מס עסקות לבין ניכוי מס תשומות.

החשבונית הפיקטיבית מאפשרת לקונה אותה במטרה לנכות מס התשומות הכלול בה ללא זכות חוקית ובלי שמנפיק החשבונית ישלם במקביל את מס העסקות העולה ממנה, גם אם רוכש החשבונית שילם למוכר את מלוא המס. חשבונית פיקטיבית היא מסמך כוזב, שאמור להיות ביטוי לעסקה שמחוייבת במס של מכירת טובין או מתן שירות, בעוד שהיא לא ביטוי לממשות כלשהי, אלא אחיזת עיניים.סוגיית החשבוניות הפיקטיביות פוגעת בשיטת קביעת מס ערך מוסף על עסקות מבוססת על ההקבלה בין תשלום מס העסקאות לבין ניכוי מס התשומות.

בדרך כלל, קונה החשבונית בודק כי מוכר החשבונית הוא עוסק רשום ובעל אישור ניהול ספרים מרשויות המס, במטרה להקטין את הסיכוי לגילוי הפיקטיביות. לעתים קרובות מוכר החשבונית עושה זאת תמורת עמלה מסוימת, כאשר ברור כי הוא אינו מעביר את מס העסקות המתחייב ממנו למע"מ בגין העסקה ואינו כולל חשבונית זו בדיווחו במס. רשויות המס עורכות ביקורות צולבות, בהן לעתים מתגלה כי החשבונית שרכש עוסק, הרשומה בספרי חשבונותיו ונכללה בדו"ח התקופתי לשם ניכוי מס התשומות, היא זיוף, כי מי שהוציא אותה לא דיווח עליה ולא שילם בגינה את מס העסקות.

סעיף 38(א) לחוק מס ערך מוסף , תשל"ו- 1975 (להלן: " החוק") קובע כי "עוסק זכאי לנכות מהמס שהוא חייב בו את מס תשומות הכלול בחשבונית מס אשר הוצאה לו כדין" וסעיף 41 לחוק קובע כי "אין לנכות מס על תשומות אלא אם כן הן בשימוש בעסקה החייבת במס".

הכללתה של החשבונית הפיקטיבית ב של העסק פוגם בהם מהותית והכללת התשומות שבה בדו"ח תקופתי הופך את הדו"ח לכוזב. יש בגילוי שכזה לפגוע במהימנות הספרים ולהופכם ל"בלתי קבילים", עם כל הכרוך בכך.

בתי משפט רבים הגדירו את שיטת הפצת החשבוניות הפיקטיביות כ"אבי אבות הטומאה" בעבירות מס, מצד המשתמש כמו גם מצד המייצר. פעמים לא מועטות נפסק בבית המשפט שיש להעניש בחומרה מרתיעה על השימוש בחשבוניות פיקטיביות. יחד עם זאת, עיון בתוצאתה הסופית של פסיקת בתי המשפט, מראה כי לא תמיד בתי המשפט מיישמים בפועל את העיקרון שאותו הם מיטיבים לתאר בפסיקתם.