לימודי פיסול או אמנות בכלל - האם זה בזבוז זמן?

זה לא סוד שאמנים מתקשים להתפרנס מפרי עבודתם בארץ. שנים של לימודים, השכלה והשקעה בתחום בשביל לזכות אולי בהכרה מינימלית ועוד במדינה שלא מעריכה תרבות ואמנות בכלל.

אך בכל זאת מה גורם לאנשים לרצות להיות אמנים, למה אנשים הולכים לבית ספר של לימודי פיסול למשל? כדי להיות מורים לאומנות לילדים בכיתה ג' אולי? או כי הם רוצים להתפרסם בתור אומנים מצליחים ולקבל על זה כסף?

התשובה לכך היא יצר פנימי. אמנים הם אנשים בעלי יצר פנימי ומשיכה ליצירה, לרוב אומנים גם לא יכולים לראות עצמם עוסקים בתחום אחר שאינו אומנות, הם פשוט מרגישים מבוזבזים כאשר הם עושים משהו אחר מלבד ליצור.

עקב כך, הרבה אמנים בקושי מצליחים להתפרנס מעבודתם כי בחרו להיות נאמנים לרגש וליצר שבהם, או שהם נאלצים לעבוד במשרה נוספת אשר לרוב גורמת לתחושת ריקנות כאשר בנוסף לכך הם עוסקים במה שהם אוהבים שתחביב או כעבודה שנייה עם הכנסה נוספת.

האם יש לכך הצדקה? למה שבוגרי לימודי קולנוע או בוגרי לימודי תיאטרון או אמנים בכלל יקבלו קצת יותר מזה.  ישנם מדינות באירופה שבהם אמנים מקבל משכורת חלקית או סבסוד כספי כלשהו מהמדינה וזאת על מנת לעודד אמנים ולעודד צמיחה נוספת של תרבות שתימשך לדורות.

השאלה הגדולה עכשיו היא האם קיימת אפשרות שכזאת ארץ?

למה שלא ייתנו תקציב יותר גדול לתרבות, חינוך ואמנות, למה לא לעודד אנשים להיכנס למקצועות האמנות במקום שהכישרונות יימצאו את דרכם בחוץ לארץ ויעזבו את המדינה?