צביעת בדים

בימינו עולם הטקסטיל והאופנה מציע מגוון רחב של בדים בצבעים שונים ובטקסטורות שונות. המגוון הרב מתאפשר בעקבות שיטות הצביעה השונות שהתפתחו עבור סיבי בד שונים. היכולת לצבוע בדים בכמות מסחרית ללא ספק מנגישה את הבדים לכולם והביאה אף להורדת המחירים. ישנן שתי שיטות צביעה עיקריות, הראשונה היא צביעה ישירה: השימוש בשיטה זאת נעשה בעיקר עבור סיבי כותנה ובה הצבען נקשר לסיבי הכותנה ללא צורך בדבק, כאשר המגע עם הצבע נעשה במצב מימי. השיטה השנייה נקראת צביעת חוטים: בשיטה זאת הצביעה נעשית לאחר תהליך הטוויה, כאשר  החוט מסודר בפקעת המאפשרת חדירת הצבע באופן שווה לכל אורכו של החוט.

כמו שיש שיטות צביעה שונות כך יש מספר קבוצות צבענים שונות. הצבען נבחר בהתאם לסוג הבד כיוון שיש צבענים שלא מסוגלים לצבוע סוגי בדים מסוימים. כאשר טובלים את הבד באמבט צבע יש להשאירו לפרק זמן ממושך בכדי שהצבע ייקלט בבד. צבענים סינתטיים הם קבוצה גדולה של צבענים שנעשה בהם שימוש רב לצורך צביעת סוגי בדים שונים. קבוצה זאת מחולקת למספר קבוצות משנה קבוצה גדולה אחת שכזו היא הצבענים הישרים. המאפיין העיקרי שלהם הוא אי הצורך בהכנה מיוחדת של הבד בטרם הצביעה. כמו כן, אין צורך בדבק או חומר שמסייע לקליטת הצבע בבד. צבענים אלה זמינים מאוד וכלל אינם יקרים אך חסרונם הברור הוא ירידת הצבע במהלך שטיפת הבד. צבענים נוספים הם צבעני הפיזור צבענים שפותחו בכדי לצבוע בדים סינתטיים שלא ניתן היה לצבוע אותם בצבענים שהיו קיימים עד אז. הצבענים הללו צובעים אך ורק בדים סינתטיים ופועלים ע"י לחץ נוזלי וחום. הצבענים צובעים את הסיבים בטמפרטורות גבוהות של 90-100 מעלות צלזיוס.

עד להופעת הצבענים הסינתטיים היו בנמצא אך ורק צבענים טבעיים. צבענים אלה התקבלו מבעליי חיים, צמחים ומינרליים. לדוגמה הרכיכה הייתה נפוצה מאוד לייצור צבען בצבע סגול ותולעי השני שמשו ליצירת צבענים בגווני אדום.