מיומנה של רווקה תל אביבית

יומני היקר,

היום עבר עלי כזה יום נוראי. מין יום מוזר שבו הערתי טכנאי מזגנים כשעוד כולם ישנים וזה הוביל אותי בסוף לפיטורים. מהימים האלה, שפשוט לא רוצים לזכור יותר בחיים, למרות שהוא היה חתיך , מר טכנאי מזגנים. יום ארוך מייגע ומייאש, שבסופו אני רוצה רק להיכנס מתחת לשמיכה, להפעיל מזגן ולישון. להיעלם.

היום הזה התחיל בעצם בלילה, כשהיה חושך. התעוררתי בבהלה לשמע צעקות שבר מאחת הדירות בבניין.בעקבות הצעקות גם הכלב השעיר שלי התחיל לנבוח. יופי, סימפוניה לשעת לילה מאוחרת. נבהלתי! הייתי בטוחה שקרה אסון! פתחתי את הדלת, כדי לשמוע מהיכן מגיע הרעש, והתברר לי שהוא ממש מולי, בדלת של שכנתי, שמחה. עכשיו, שמחה הזו,השם שלה זו מין בדיחה לא מצחיקה של ההורים שלה. האישה הזו היא הכל, חוץ משמחה. אלמנה ערירית בת 60, שמתגוררת עם יותר מעשרה חתולים. דפקתי על הדלת שלה והיא רצה לדלת ופתחה ונראתה בטירוף. האמת, גם ביום רגיל היא נראית די מטורפת, אבל עכשיו, עם התאורה החיוורת מבחוץ, נראתה כאילו נמצאת בהתקף פסיכוטי. ועל מה המהומה? חתול אחד חסר לה. 3 בלילה וחתול אחד חסר לה! היא אולי שכחה שהיא (גם אני..) גרה בקומת קרקע ואולי סתם בא לחתול לטייל. לא! עכשיו אטרף. השארתי אותה להשתגע לבד וחזרתי הביתה לישון. זה לפחות מה שחשבתי. הסתבר שהכלב המהולל שלי החליט לצאת לטייל. אין ברירה. אני בעקבותיו. מאחר ופקחי העיריה כל כך חרוצים, כדאי שאמצא אותו לפניהם. לא יהיה לי זמן לטיולים לפני העבודה. הסתובבתי במשך יותר משעתיים, עד שמצאתי את האידיוט ליד דלת של כלבה מיוחמת.הטמטום הוא בילט-אין אצל הזכרים. שניים במחיר אחד.

חזרתי הביתה. היה כמעט 6 בבוקר.הלחות התל אביבית הרגה אותי. בעודי סוחבת את השעיר על הידיים (לא, לא לקחתי רצועה..) הגעתי כמעט מעולפת ועל סף איבוד הכרה. חיפשתי את השלט של המזגן. הייתי חייבת להתאושש לפני שאני יוצאת לעבודה. יש! מצאתי! לוחצת על השלט ו- הופ! קצר בכל הבית! לא..זה לא אמיתי. ברגליים כושלות הגעתי לארון חשמל (שומרת שהאידיוט לא יחמוק שוב) והרמתי את הכפתור שם. חזרתי, הדלקתי שוב ו-הופ! כן, ניחשת נכון.. הצילו !! טכנאי מזגנים דחוף!! עכשיו ! איפה מוצאים בשש בבוקר טכנאי מזגנים ער?? אני לא מתכוונת לחזור בערב לבית בלי מזגן!! מצאתי איזושהי חוברת עם פרסום של אנשי מקצוע והיתה מודעה יפה עם פרצוף מחייך ומעורר נחמה. נכתב כי עובדים 24 שעות ביממה. התקשרתי בתקווה, המתנתי כולי בציפיה, עד שענה לי בצד השני קול מנומנם. "הלו, הגעתי לטכנאי מזגנים?" שאלתי בחשש, בקיצור כן, כן, הערתי אותו. אמר שיגיע תוך 3 שעות. בחישוב מהיר הבנתי שאני בדרך לאחר לעבודה. שוב, פעם שלישית החודש, זה לא נראה מבטיח. הטכנאי הגיע אחרי 3 שעות. כבר 9.. עבד עוד שעה אמר שיש לי מזל שהוא לא סתם טכנאי מזגנים אלא גם חשמלאי (יופי!) ונפרדתי מכמה מאות שקלים. דיבר על רגש, קבל ושאר חיישנים, כאילו שזה יקל על הפרידה מהמזומנים.

רצתי לעבודה, הגעתי באיחור של שעה, רק בשביל לשמוע בסוף היום שזה היום האחרון שלי במקום. עכשיו מבינים מה הקשר בין פיטורים ל- טכנאי מזגנים? טוב, לפחות יהיה לי בבית נעים.