דרישת החתימה בחוזים

האם חוזה תקף חייב תמיד להיות חתום? האם יתכן שצדדים יחויבו בהסכם אף אם לא חתמו עליו?

הבעיה מתעוררת כשצד להסכם מבקש להשתחרר ממנו בטענה כי ההסכם אינו חתום ולכן אינו מחייב. הכלל הבסיסי קובע, כי חוזה צריך להיות חתום על ידי הצדדים. החתימה מבטאת את כוונת החותם לקבל על עצמו את החיובים הנובעים מההסכם עליו חתם. חתימות הצדדים, על-גבי הסכם, מלמדות כי הצדדים גמרו בדעתם להתחייב האחד למשנהו כפי שמפורט בהסכם. נסיון החיים מראה שאדם חותם על מסמך בכוונה לפעול על-פיו. באופן דומה ניתן לומר כי מסמך ללא חתימה טומן בחובו מעין "הודעה" כי הצדדים לא התחייבו על-פיו. את ה"הודעה" יכול צד להסכם להפריך על-ידי הבאת ראיות שיוכיחו כי הצדדים התכוונו להתקשר בהסכם למרות שאינו חתום. במספר חוקים בישראל קיימת דרישת חתימה. בחוק שבו קיימת דרישה כזו והצדדים להסכם לא חתמו עליו – ההסכם אינו מחייב. לדוגמא, חתימה על שיק.

אומנם, חוזה החסר חתימות הצדדים מלמד על-פניו כי הצדדים טרם גיבשו החלטה להתקשר ביניהם על-פיו, אך הנחה זו ניתנת לסתירה. בית המשפט יקפיד על דרישת חתימה במקרים שבהם הדרישה מופיעה בחוק. במקרים בהם אין דרישת חתימה בחוק, חתימה על-גבי חוזה כמו גם חוסר חתימה, ישמשו ראייה ככל ראייה. בית המשפט ינסה לברר את כוונת הצדדים. האם סיכמו ביניהם כי רק חתימתם תחייב אותם? האם הצדדים הסתמכו על החוזה? האם הצדדים כבר ביצעו חלק משמעותי מחיוביהם על-פי החוזה? התשובות לשאלות אלו עשויות לשפוך אור על כוונת הצדדים, האם התכוונו להתקשר בחוזה למרות היעדר חתימתם. במקרים בהם אחד הצדדים לחוזה טוען לביטול החוזה בנימוק כי חסרה חתימה, למרות שברור שהתחייב לחוזה על-פי התנהגותו ומעשיו בפועל, הרי שבית המשפט עשוי להכיר בתוקפו של החוזה למרות החוסר בחתימה.

במקרה שנדון בבית המשפט, נקבע כי במקום בו קיימת דרישת חתימה בחוק, העלאת הסכמה חלקית על הכתב אינה ממלאת אחר דרישת החתימה ומלמדת על גיבוש הסכמות חלקיות ובלתי מחייבות. שתייה ולחיצת ידיים לא יכולות להוות תחליף לדרישת החתימה, ומבטאות לכל היותר את שביעות רצונם של הצדדים מכך שהתגברו על אי-הסכמה עיקרית במשא ומתן. לעומת זאת, בית המשפט הכיר בתוקפו של חוזה, במקרה שבו הצדדים להסכם החלו פועלים על פיו ומקיימים אותו, אף קיום חלקי, ללא שחתמו עליו. בית המשפט קבע שקיום בפועל של חוזה מהווה ראיה שיכולה לבוא במקום החתימה.

דרישת החתימה מעוררת התנגשות עם חובת תום הלב. חובת תום הלב מחייבת נורמות של התנהגות בעת קיום משא ומתן ולאחר כריתת החוזה. בין היתר, איסור הטעיה וגילוי פרטים מהותיים לצד השני. חובת תום הלב בעלת משקל כבד במשפט הישראלי. אף בין שופטי בית המשפט קיימת יותר מדעה אחת מי גובר: דרישת החתימה או דרישת תום הלב. לאור חובת תום הלב, יתכן כי בית המשפט לא יעתר לבקשת צד לקבוע כי הסכם אינו תקף בנימוק שלא חתם עליו, במידה ונהג על פי ההסכם, בנימוק של חוסר תום לב. אולם, הוכחת חוסר תום לב אינה פשוטה. היות ואשמה בחוסר תום לב חמורה מאוד, בית המשפט לא בנקל יקבע כי צד פעל בחוסר תום לב.

לסיכום, דרישת החתימה בחוזים חיונית ובמקרים מסוימים אף הכרחית. בהחלט ניתן לחייב צד לקיים הסכם למרות שלא חתם עליו ולהסתפק בתחליף לכתב. למשל, במקרה בו הצד שכנגד יראה בבירור שחברו קיים את ההסכם ופעל על-פיו ולכן טענתו כי ההסכם אינו תקף חסרת תום לב. לכן, לפני כל התקשרות חוזית כדאי ומומלץ לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מאת עורך דין כדי למנוע עגמת נפש ואף הוצאות כספיות מיותרות.

כל האמור לעיל הינו בבחינת מידע כללי בלבד ואין לראות בו תחליף לייעוץ משפטי.