מכינה לעיצוב - האם כדאי או מיותר

מכינה לעיצוב ?  כן ולא ?  בעד ונגד...

עוד בטרם קמו המכינות בשנות ה-90 תנאי הקבלה למוסדות להשכלה בעיצוב לתואר לאדריכלות, אופנה, תקשורת חזותית, עיצוב תעשייתי, אמנות ועוד היו קשים למועמדים החדשים אז. באותם זמנים בתי ספר נחשקים, "פופוליסטים" ופופולאריים היוו את המונופול, עשו כבתוך שלהם ונהנו משפע רב של נרשמים ומועמדים, לעיתים במספרים לא פרופורציונלים.

ומאז, כאשר נפתחו עוד בתי ספר נוספים לעיצוב, כמו מכללת אריאל, אוניברסיטת תל אביב ועוד, התהפכה המגמה ונוצר מצב מעניין שבו היתה התמודדות בין בתי ספר נוספים לעיצוב, לקליטת תלמידים ונרשמים חדשים. בגלל התחרות, תנאי הקבלה דהיינו מבחנים, תיק עבודות, ראיונות אישיים ועוד, כל אלה ירדו ברמתם וזאת כדי להקל על המועמדים החדשים ולשכנע את ליבם של הנרשמים החדשים.

ומאז, שנפתחו "מכינות" שכל מטרתן להכין תלמידים ללימודי המשך לאותם בתי ספר גבוהים לעיצוב כנזכר למעלה, התהפכו היוצרות והמגמה השתנתה. אותם בתי ספר ה"פופוליסטים" והוותיקים לא ראו בעין יפה התפתחות חיובית זו וקראו עליה תיגר.

טענתם הייתה רק מי שנולד עם "כשרון" יכול לבוא בשערי בית ספרם ופסלו את המכינות.

העובדות בשטח ידועות ושונות, ובחדרי חדרים, אותם מלומדים ופרופסורים, חלוקים בדעותיהם בדבר המכינות. אלה הסבורים שרק מי שנולד עם "כשרון" מחד, ומאידך, אלה הממליצים בחום בדבר המכינות שכל מטרתם חיובית ביסודה.

מה מתחולל בליבו של מועמד הרוצה לבוא וללמוד מאחד מבתי הספר הנחשקים ללימודי עיצוב ? נניח לשם דוגמא לתקשורת חזותית (עיצוב גרפי). יודע הוא בוודאות שקרוב ל- 600-700 מועמדים באים לנסות כוחם ומזלם במבחני הכניסה ומתוכם מתקבלים כ- 10-15 אחוז. אותו תלמיד שעיניו בראשו, ושלהיטותו להתקבל בכל מחיר, מכיר הוא בכישרונו ללא סייג, ויודע עד כמה קשה להתקבל, עושה רגע "חושבים" ואומר לעצמו: אלך על "בטוח". אלמד במסגרת מכינה לעיצוב, מקום שבו אבנה לי תשתית להבנת יסודות לימודי עיצוב עוד בטרם כניסה ללימודים גבוהים.

וכאן כותב המאמר... אני יוצא בקריאה נרגשת לכל אותם פרופסורים בכירים, שלא רואים בעין יפה את קיומן של מכינות לעיצוב. אנא חדלו מכך, אדרבא, אתם ראשי מחלקות לעיצוב, הקדישו זמן ומחשבה יצירתית יותר לבחינות כניסה ברמה גבוהה ואיכותית יותר, תיק עבודות מגוון יותר וכך הלאה... כן, התעמתו עם תלמידי המכינות שמשקיעים זמן, כסף ואנרגיה כדי להיות מוכנים ביום פקודה ולהתכונן באופן יסודי ללימודי המשך לתואר... ובשורה התחתונה אנו המכינות בתור שכזה, אנו מעלים את הרמה ומפרים את בתי הספר הגבוהים לעיצוב. וכשם שיש מכינה קדם ימית, מכינה קדם צבאית, מכינה קדם אקדמית, וכך גם מכינה לעיצוב אז תודו, שבחדרי חדרים יודעים אתם בוודאות שהמטרה ביסודה חיובית ותועלתית.

ועכשוו למספרים ולעובדות: תלמידי המכינה שלנו, "שורשים" מכינה ירושלמית לעיצוב ואדריכלות, כשמה כן היא מכה שורשים. ובעצם אופייה המיוחד, ומספר המועמדים הגבוה ביותר שמתקבלים כל שנה ללימודים גבוהים. תעיד על כך העובדה שמקרב בוגריה הם המצטיינים בכל מחלקה ומחלקה בהמשך לימודיהם הגבוהים לתואר . באתר המכינה תוכלו לראות המלצות של תלמידים לשעבר במכינה.

אמת אחת ויחידה והיא אמת קשה ומצערת: ישנה נשירה במוסדות לימוד שונים לתואר בעיצוב, משנה א' לשנה ב' בהיקף של כ- 10-15 אחוז מידי שנה בשנה, סטטיסטית ומתוך בדיקה, תלמיד שעשה מכינה אצלנו לא נושר וזאת תודות למכינה המוקדמת. יתרה מכך, הוא מהבולטים בשורה הראשונה. מי שהכין את עצמו כיאות, למד מושגי יסוד בסיסיים, עם מילון אקדמי עשיר, עבודה בחומר ובצבע, תיק עבודות, פיתוח חשיבה יצירתית, ועוד... בטחונו העצמי גדול גם ברמה המנטלית, וגם ברמה הרגשית והשכלית. בבואו להבחן, יודע הוא למה הוא מתאים. הכיצד ?  אנו המנחים והמורים, מגלים את יכולותיו האמיתיות ואת הפוטנציאל האמיתי ולאיזה מחלקה יש לו הסיכוי הגבוה ביותר להתקבל. התלמידים הלומדים אצלנו מחויבים במקביל, ללכת ולצפות בהגשות של פרויקטים בבתי הספר השונים לעיצוב, כך שנוצר קשר ישיר בין לימודיו אצלנו לבין לימודיו בעתיד. כמו כן מתקיימים סיורים מקצועיים במפעלים שונים ובתי דפוס וכן סדנאות מקצועיות ועוד...

ולבסוף, השיקול הכלכלי לא פוסח גם בעצם ימים טרופים אלו ומעניין הדבר... אותם בתי ספר הממומנים על ידי הרשויות הממשלתיות הם המתנגדים הישירים למכינות וככל שיש ברשותם יותר נרשמים ומועמדים, מעצם תשלום דמי ההרשמה (שלא מוחזרים) ורכישת הזכות לגשת לבחינה, כך יש להם הכנסה נאה ומכובדת ביותר. לעומת זאת, בתי ספר גבוהים שהם פרטיים ושאינם נשענים על הרשויות, וידם משגת לתקציבים על ידי תורמים וספונסרים פרטיים בארץ ובחו"ל הם אכן הממליצים על מכינות ובוודאי יודעים דווקא הם עד כמה הדבר חיוני ונכון.

ליקויי בנייה

אז שפטו בעצמכם ...