ליצנות רפואית וכיצד מסייעים באמצעות הומור לחולים?

. הצחוק לכשעצמו מועיל לבריאות, ועם קצת צחוק והומור ניתן להשכיח מן החולים, ילדים, מבוגרים ואף קשישים את הסבל שלהם, המכאובים והתקופה הקשה העוברת עליהם. אומנם צחוק והומור אינם תופסים את מקומם של טיפולים רפואיים , ניתוחים ומתן תרופות, אך בהחלט הוכח זה לא מכבר יש בכוחם לסייע לאנשים להחלים.

מהם לימודי ליצנות רפואית?

במסגרת לימודי ליצנות רפואית לומדים המתלמדים מגוון נושאים חשובים אשר יסייעו להם בהמשך דרכם בעבודתם : למידת המודל הבסיסי, המודל האירופאי מול המודל האמריקאי, מאפייניו וצרכיו של הקהל הישראלי, תיאטרון ככלי ביטוי, זהות הליצן, קסמים כאמצעי תקשורת,פיסול בבלונים, הומור כמנגנון הגנה, קבוצת הדרכה ועבודה מעשית בשטח תוך הנחייה של אנשי מקצוע. לימודי ליצנות רפואית מכשירים את המתלמדים להיות ליצן רפואי. ליצן רפואי הינו אמן אשר עושה שימוש בתחום אומנות הליצן כאמצעי קומוניקטיבי, וכל זאת על מנת לסייע למטופלים להתמודד עם הקשיים שלהם, החרדות והפחדים במהלך האשפוז שלהם במוסדות הרפואיים השונים. תוכנית הלימודים אורכת כשנה אקדמית אחת והיא אף כוללת עבודה מעשית בשטח מלווה בהנחיה של אנשי מקצוע.

ליצנות רפואית כמקצוע מאתגר

 לימודי ליצנות רפואית מכשירים את המתלמדים לעסוק במקצוע מאתגר מאין כמותו, להעלות בת צחוק בילדים חולים אשר לעיתים סובלים ממחלות אקוטיות קשות. ליצנות רפואית הינה גם עבודת צוות ואתם תלמדו כיצד לשתף פעולה ולעבוד ביחד עם הסגל הרפואי והצוות הסיעודי. אין ספק, ליצנות רפואית נועדה לאנשים שאוהבים לעזור ולסייע לאחרים, היא דורשת מיומנויות רבות, יכולות תקשורתיות, אמפטיה וחמלה כלפי האחר, ובסך הכול מדובר על עבודה שיש הרבה סיפוק לצידה. לגרום לאנשים חולים לצחוק הינה מלאכה לא קלה, בעזרת הרבה דמיון, יכולות משחק, תיאטרון בובות, פיסול בבלונים ועוד, תוכלו ולו לרגע קט להשכיח מהם את מציאותם היומיומית ואולי אף להכניסם לעולם של פנטזיות.

היכן לומדים?

ליצנות רפואית מומלץ ללמוד במכללה מוכרת וידועה. עם תום לימודי ליצנות רפואית תוכלו לעבוד במקומות המבוקשים ביותר : במרפאות, בתי חולים,מוסדות טיפולים ושיקומיים, מוסדות גריאטריים ובתי ספר. היקף התוכנית כולל 160 שעות לימוד הכוללות 80 שעות עבודה מעשית כסטאז' במוסדות רפואיים חיצוניים.התוכנית מחולקת לשני חלקים : ליצנות וג'לולוגיה. ג'לולוגיה ( מדע ההומור ) פותח על ידי ולי קולס והוא מבוסס על "תיאורית ריבוי אינטליגנציות", מודל זה מאפשר השתתפותם של אנשים בעלי פרופיל אינטליגנציות שונה ומספק מקום לדיאלוג רב גוני, מרתק ולא מאיים.