לשרוד את תחילת הזוגיות - גשר צר מאד

אני עוסק שנים ביעוץ זוגי, וכתבתי בעבר גם על יעוץ זוגי לפני נישואים. הפעם אני רוצה לכתוב על שלב מוקדם עוד יותר, השלב שמקדים את המצב שבו זוגות חושבים בכלל על אפשרות של יעוץ זוגי – והוא תחילת הקשר. אני מכיר אותו היטב גם מעיסוקי בתקשורת בין אישית ובחיזור, וגם מעבודתי כיועץ פרטני לאנשים פנויים. זהו שלב שביר, קריטי בחייו של כל אחד מאיתנו, שיש בו מרכיב עצום של אי ודאות, ועם השלכות עצומות על עתידו הזוגי של אדם. לכן, חשוב מאד להבינו.

המעבר בין תחילת זוגיות לבין זוגיות של קבע "לכל החיים" הוא גשר צר מאד. אם תצליחו להתגבר על החרדות שלכם, ולכן לפחד פחות לקחת סיכונים, המעבר הזה יהיה, אולי, קל יותר, אבל ללא ספק עם סיכויי הצלחה רבים יותר.

סטטיסטית, כמעט כל התחלת קשר נכשלת. אמנם אין ולא יכולה להיות סטטיסטיקה של הסיבות האמיתיות למציאות המצערת הזו, אבל כנראה שלא ארחק מן המציאות אם אקבע שכמחצית מהכשלונות של קשרים ששרדו שלוש פגישות ומעלה נובעת מאי הבנות ומפחדים מפני אי התאמה, ורק המחצית השניה היא תוצאה של חוסר התאמה ממשי שצף ועלה בפרק הזמן הזה. אני יודע שזה נשמע אבסורדי ובלתי סביר, ולכן עולה השאלה הבלתי נמנעת: מהי התאמה? איך יודעים? ואולי עוד יותר חשוב - מהי אי התאמה?

מהי התאמה זוגית?

אין לכך תשובות חד משמעיות. אחד הנתונים המשמעותיים שעולה מתוך סטטיסטיקות שונות הוא שככל שגדול הפער במרכיב בסיסי של אורח חיים כמו השכלה, מוצא, השקפת עולם ואמונה או בסיס כלכלי, כך הסיכוי לגרושים גבוה יותר. ובכל זאת, אני מכיר זוגות רבים הנמצאים שנים רבות בזוגיות טובה למרות שלמסתכל מהצד הם נראים לא מתאימים כלל: הוא מילולי, מוחצן ופעיל מאד בחברה, היא מסוגרת ופרטית (ראו מודל שמעון וסוניה פרס); היא משכילה מאד ומבריקה בתחומה, הוא לא משכיל ועובד בייצור או קבלן בניין; היא מורה לגיל הרך, הוא אמן ידוע ומוכר; הוא איש צבא קבע וקצין גבוה בצבא, היא פעילת שמאל ופמיניסטית (ראו מודל איתן רפול ועופרה מאירסון); היא גבוהה והוא נמוך (חן ואלון מ'המרוץ למליון', עונה 2). לא משנה מה הסטיגמה לפיה נבחן זוגיות, תמיד נוכל למצוא זוגות שחיים טוב יחדיו למרות הסטיגמה.

אז לפי מה נקבעת התאמה זוגית? זהו, שלא רק לפי סטיגמות. זוגיות היא עניין מאד מורכב. היא אמנם כוללת את המעטפת החיצונית, הנראית, המורכבת בעיקר מעיסוק, מצב כלכלי, השכלה ומראה חיצוני, ומדעתה של החברה על עניינים אלה, אבל היא כוללת גם כישורים אינטימיים יותר שקשה להעריך אותם מבחוץ. כאלה הם יכולת תקשורתית אינטימית, שאינה מוחצנת ואינה ניכרת כלפי חוץ אלא קיימת בין השניים כשהם לבדם, כך הם משיכה, התאמה מינית, רצון הדדי (שלא לדבר על אהבה), אמינות ויכולת שיתוף. במידה רבה מאד נכלל בתוך כל זה גם גם מרכיב עלום ופרטי נוסף, שקשה לעמוד על טיבו בשל היותו חבוי בדרך כלל, והוא התשובה שנותן בן זוג לרגישות בתחושת הבטחון האישי ולפחדים, שהם לפעמים יותר מודעים ולפעמים פחות, שכל אחד מביא איתו אל תוך הזוגיות, בין אם הם תוצאה של פגיעה מן העבר ובין אם בשל חסרונות שהוא או היא רואים בעצמם. בסיכום הכולל, ההחלטה שלנו על מה שמתאים או שלא מתאים לנו נקבעת על-ידי מאזן שאנחנו עושים בין הצרכים השונים "הגדולים" שלנו, כלומר, בין אלו מתוכם שלהם אנחנו מייחסים יותר משמעות. הצרכים "הקטנים" עולים על השולחן רק בהמשך, וכשהם לא מתממשים, אנחנו נוטים להאשים, בדרך כלל, את הפער הקיים בצורך הגדול שעליו התפשרנו. כך או כך, "שלמות" לא תהיה לנו לעולם. לעומת זאת, השלמה עם מה שיש – אפשרית ואפשרית, ועליה בנויה זוגיות בריאה.

להתגבר על פחדים וחרדות

איך עושים זאת למרות ההבנה שבן הזוג הפוטנציאלי הוא לא הגשמת כל החלומות? התשובה היא אחת –מתגברים על הפחדים. בניית זוגיות נוצרת כאשר בני הזוג מכירים בכך שהצורך או הצרכים העקריים שלהם מתמלאים, ושהם מוכנים לצלול למים הקרים בתקווה שהם יתחממו. וכאן המקום להתחיל לבחון את הפחדים אחד לאחד.

החששות נוצרים בשל סטיגמות חברתיות? – אמרו לעצמכם שאתם מבינים יותר מכולם מה טוב בשבילכם. זה בדרך כלל נכון, אבל לא תמיד אנחנו בטוחים בעצמנו מספיק כדי להאמין בזה. ככל שתלמדו לאסוף יותר בטחון עצמי, כך תוכלו ליישם זאת יותר ביעילות, ולהתגבר על מוסכמות חברתיות שיפריעו לכם בזוגיות שלהם.

החרדות באות מתוך אי הידיעה איך מתמודדים עם פערים? – אם קיים הרצון הראשוני להיות ביחד, ואם האינטואיציה הראשונית טובה, אמרו לעצמכם שאתם רוצים ללמוד להתמודד. פיתחו עצמכם להתמודדות, ולימדו לעשות זאת ללא פחד. זה לא קל, זה מאמץ קשה לפעמים, אבל אם תצליחו לשמור על איפוק וסבלנות, זה אפשרי. באופן שהוא כמעט חד משמעי אפשר אפילו לומר שכל זוג עושה זאת – הן זוגות אשר הפערים בין הצרכים והעולמות הרגשיים שלהם קטנים, והן רבים מהזוגות אשר הפערים הללו גדולים. יש לזכור שכאשר החרדות מרובות, אלה גם אלה ייכשלו. וכשהחרדות מעטות, אלה גם אלה יכולים להצליח.

בסוף הדרך – ניסיתם ולא הצלחתם? זה קורה, ולא תמיד זה תלוי בכם. חשוב שתצליחו לא לראות בנסיון הזה כשלון אישי שלכם, ואולי אפילו לא לראות בזה כשלון בבחירה הראשונית שלכם, כי הרי בתחילת הדרך תמיד יהיו סימנים כאלה או כאלה, ואף פעם לא תוכלו בשלב הזה לדעת הכל. ניסיתם ולא הלך? – אתם היום הרבה יותר חכמים הן לגבי הקשר הזה, והן לגבי יכולתכם להתמודד עם קשיים בקשר הבא. אם תקחו קשה את אי ההצלחה הזו, הפחדים שלכם יקפצו מדרגה, והפחד העיקרי בקשר הבא יהיה מתחושת הכישלון בסיומו יותר מאשר ממה שיקרה בקשר עצמו. אם תלמדו שלא לפחד מההשלכות הנפשיות של אי הצלחה כזו ולמזער את הנזקים, הסיכוי שלכם להצליח בקשר הבא גדול יותר, כי לא תפחדו "להתמסר" אליו שוב, ותגיעו אליו עם נסיון זוגי רב יותר.

גשר צר

תחילת זוגיות היא גשר צר מאד. אם לא תתמודדו עם הפחדים שלכם, זה יהיה גם גשר רעוע הנשען על כרעיים דקים ורועדים. הפחד מכישלון מגביר את הרגישות, והגשר הצר הופך להיות צר ורעוע עוד יותר, ועלול להתמוטט במעמד כל מה שנראה כאילו אינו מסתדר עם הציפיות. זו הסיבה שבגללה, מול סוג זה של חרדות, מתחזקת גם הבררנות, והשאיפה לשלמות. ההגיון המנחה את השאיפה הזו הוא שבן הזוג המושלם עבורי – זה שגם מוצלח מאד בכל קנה מידה, גם מתאים לי ברקע שלו וגם רוצה אותי מאד – לא יגרור אחריו כישלון, ולכן גם לא את התחושה הקשה שתבוא בעקבותיו. אלא שהסיכוי האמיתי לזוגיות אינו יכול להתחיל לפני הרגע שבו אתם אומרים לעצמכם "אנחנו הולכים על זה", ומתמודדים באומץ עם עצמכם ועם הפחדים שלכם. ככל שהפערים הראשוניים גדולים יותר, וככל שהפחדים רבים יותר – כך קשה יותר להתגבר על הפחדים, וגדל הצורך בהבנה עצמית טובה יותר, בבטחון עצמי רב יותר ביכולת להתמודד עם אכזבות, ובעוצמה פנימית שתעזור להתמודד עם הפחדים הללו. כל עוד לא תהיה פגיעה בסיסית ובלתי צפויה באמון בין הצדדים דרך מעשה או מחדל, עמודי הגשר יחזיקו מעמד ותצליחו לעבור אותו ולהרחיבו.  ואם אתם זקוקים למישהו שיחזיק לכם את היד, חפשו איש מקצוע שילמד אתכם צעד צעד להתגבר על הפחדים ולעשות שיקולים נכונים יותר עבורכם, או חברים שאינם חרדתיים ומתלהמים, שירגיעו אתכם.