הודו - דתות בהודו

הינדואיזם 

דת ההינדואיזם הינה הדת העיקרית בהודו (80% מהאוכלוסיה). מדובר בדת שרואה את קיום האל בכל. ההינדואיזם נחשב לדת העתיקה ביותר מבין הדתות הראשיות בעולם ועם יותר ממיליארד מאמינים היא נחשבת לשלישית בגודלה בעולם.

קאסטות

על פי ההינדואיזם, כל אדם בהודו משתייך לקאסטה שהיא בעצם מייצגת ריבוד היררכי של החברה ההודית. ישנן קאסטות עליונות ונחותות, והן אינן מתערבות ביניהן. בראש ההיררכיה עומדת קאסטת הברהמינים - המנהיגים הרוחניים ופרשני הוודות (כתבי הקודש), לאחריה קאסטת הקשטריה - הלוחמים והשליטים. לאחר מכן, הואישיה – הסוחרים והאומנים, ולבסוף, קאסטת הסודרה, כת האיכרים ובעלי המלאכה, שהם בדר"כ הפועלים השחורים. מתחת לכל אלה מגיעה הקאסטה הנמוכה ביותר, ה"דליט" שמקבלים יחס בזוי ומתייחסים אליהם כאסורים במגע/טמאים. 

מאז הקמת הודו העצמאית נעשה מאמץ, שהצליח חלקית בלבד, לטשטש את החלוקה לכתות ולהפחית את אפליית הכתות הנמוכות, עד כדי אפליה מתקנת לטובת ה"טמאים".

גלגול נשמות 

ההינדים מאמינים בגלגול הנשמות, שנשמתו של אדם עוברת גלגולים שנים ולא מוצאת מנוח, עד אשר היא מתמזגת עם האל, ואין היא צריכה לעבור גלגולים נוספים.

אלים ומיתולוגיה בהינדואיזם

האלים ההודים השונים, המיוצגים לרוב ע"י פסלים אליליים, נתפסים על ידי ההינדים כהתגלמויות שונות של האל האחד, הברהמן. האלים הראשיים הם: האל ברהמה - בורא העולם, האל וישנו - משמר היקום והאל ושיווה המייצג את כח ההרס שבעולם. האל הפופולרי ביותר בהינדואיזם הוא גנאש - אל הפיל, שהוא בנו של שיווה, וניתן למצוא תמונות ופסלים שלו כמעט בכל פינה בהודו.

פרות בהודו בהינדואיזם

מראה נפוץ בהודו הן הפרות שעומדות באין מפריע באמצע הרחוב (וגם צמחונות די גורפת). הסיבה לכך היא מעמדה הקדוש של הפרה בדת ההינדואיזם. 

גורו, מהרישי ובאבא

כהני הדת בהודו נקראים גורו. אנשים שהגיעו לדרגות אמונה גבוהות מכונים גם סוואמי, מהרישי, בהגוואן. על הכינוי באבא שמוצמד לאנשים קדושים אחראיים דווקא אנשי המערב שהגיעו להודו. 

איסלם בהודו

המוסלמים שהגיעו להודו דרך הרי ההימאליה השתלטו על חלקים נרחבים בצפון הודו. השפעת השלטון המוסלמי בהודו ניכרת עד היום בדמות מסגדים וארמונות מפוארים שהשליטים המוסלמים בנו. הטאג' מהל שנמצא בעיר אגרה הוא המבנה המפורסם ביותר מהתקופה המוסלמית. הוא נבנה על ידי שאה ג'יהאן, אחד מהקיסרים המוסלמים מהשושלת המוגולית, לזכר אשתו האהובה, שילדה לו 14 ילדים ומתה בלידת הילד האחרון, לאחר 20 שנות נישואים.

נצרות בהודו

הנצרות בהודו שייכת לזרם שנקרא הנצרות הסורית וניתן למצוא אותה בעיקר בקרלה, גואה ומקומות נוספים בדרום הודו. לפי המסורת המקומית הנצרות הגיעה להודו עם תומאס, אחד מהשליחים שיצאו להפיץ את הנצרות בעולם והוא הוצא להורג והפך לקדוש במדראס. כשהגיעו הישועים הפורטוגזים במאה ה- 16 היו כבר נוצרים בהודו. 

סיקיזם בהודו

הסיקים מרוכזים במדינת פנג'ב, כשהמקום הקדוש ביותר להם ביותר הוא מקדש הזהב באמריצר. הדת שלהם נוסדה על ידי נאנק במאה ה-15 עם כוונה לאחד בין מעלות ההינדואיזם והאיסלם. גם לסיקים מנהגים וסממנים בולטים כמו שערם הארוך העטוף טורבן. 

בודהיזם בהודו

הבודהיזם נוצר כאשר הנסיך גאוטמה פרש מהארמון המלכותי, הכיר את העולם וקבע שהחיים למודי סבל. הדרך לצאת מהסבל היא להגיע לנירוונה בדרך הבודהה. הוא קבע כי אין מעמדות וכי יש גלגול נשמות עד שמגיעה הגאולה. הממסד ההינדי שחשש מפני הנטייה לעבר הבודהיזם, דאג לצרף את הבודהא להינדואיזם כאחד מגילגוליו של האל ההינדי וישנו. 

ג'ייניזם בהודו

הג'ייניזם היא דרך מחשבה דומה לבודהיזם. גם כאן סיפור לידת הדת מספר על הנסיך מהאווירה שעזב את חצר המלכות לחיות כנזיר והפך לגואל המושלם. גם בג'ייניזם לא מכירים במעמדות ומאמינים בגלגול נשמות ובנירוונה. בניגוד לבודהיזם, בג'ייניזם מאמינים בנזירות לצורך כפרת עוונות. לקדושים הג'ייניזטים סימני הכר ומנהגים בולטים. הם מתהלכים ברחובות כשהם ערומים ואוחזים במטאטא על מנת לטטא מדרכם יצורים כדי לא לדרוך עליהם, הם לא אוכלים דבש וחובשים מטפחות על האף שמא יגרמו למות חרקים באכילה ובנשימה.היהדות בהודו

יהדות בהודועד שנת 1948, התקיימה בהודו קהילה יהודית גדולה, שמנתה כ-30,000 איש והתרכזה בעיקר בקוצ'ין ובבומביי. 

מקור היהודים בהודו

לפני כיבוש שטחי הודו על ידי בריטניה התקיימו בשטחי הודו שלוש קהילות יהודיות נפרדות שהתפתחו כל אחת באופן שונה ובכלל לא ידעו האחת על קיומה של השנייה. 

הקהילות הן: 

קהילת בני ישראל, שהיתה הקבוצה הגדולה והקדומה ביותר על אדמת הודו. קהילת בני ישראל התיישבה באזור קונקאן שבמדינת מהרשטרה של ימינו, באזור החוף המערבי של הודו. 

קהילת יהדות קוצ'ין, שהיא הקהילה הקטנה יותר. קהילת קוצ'ין התיישבה בקראלה שבדרום-מערב הודו, באזור חוף מאלאבר.

קהילת הבגדדים, שהגיעו להודו מעיראק במאה ה-19. הקהילה הבגדדית התיישבה בעיקר בערים בומביי, פונה וכלכתה.

המקצועות המסורתיים של יהודי הודו היו בתעשיית השמן, משם עברו לתעשייה קלה והצטרפו לכוחות הביטחון והממשלה ואף הגיעו לעמדות גבוהות. לקראת הקמת מדינת ישראל יהודי הודו השתתפו בתנועת השחרור של המדינה ובשנת 1948 היגרו אל ישראל בהמוניהם.

כיום יש בהודו אלפים בודדים של יהודים הכוללים גם את הקהיליה הישראלית הנמצאת בעיקר בגואה ואת בני המנשה - המייחסים עצמם לצאצאי שבט מנשה, הגרים בצפון מזרח הודו - במיזורם ובמניפור.