שם הרי גולן,הושט היד וגע בם

ראיתי ת'כנרת זוהרת בטורקיז וגל סגול כהה הריע והתיז, חשבתי לעצמי הכל עוד אפשרי כל עוד אנחנו כאן שרים. ראיתי את הסכר פתוח לרווחה וכל שפעת המים נוהרת בשמחה, חשבתי לעצמי הכל עוד אפשרי כל עוד אנחנו כאן שרים. הכל פתוח עוד לא מאוחר מצב הרוח ישתפר מחר זה יתכן, זה אפשרי - כל עוד אנחנו כאן שרים. הייתי בעפולה הייתי באילת ובשמורת החולה מצאתי לי מקלט, חשבתי לעצמי הכל עוד אפשרי כל עוד אנחנו כאן שרים. בתל אביב טיילתי חופשי מדאגה לאן שהסתכלתי הייתה לי חגיגה חשבתי לעצמי הכל עוד אפשרי כל עוד אנחנו כאן שרים. הכל פתוח עוד לא מאוחר... גלשתי בחרמון נפלתי על האף נפגשתי עם המון אנשים נשים וטף, חשבתי לעצמי הכל עוד אפשרי כל עוד אנחנו כאן שרים. אולי הכל פתוח, אולי לא מאוחר אולי מצב הרוח ישתפר מחר הכל עוד ייתכן, הכל עוד אפשרי כל עוד אנחנו כאן שרים. הכל פתוח עוד לא מאוחר...

כאן,במוצא הירדן מן הכנרת ודרומה,נשיר את שירה היפה של נעמי: ,,לשיר,זה כמו להיות ירדן,, כך מתארת נעמי את הירדן כחיי אדם יוצר. הסיומרשים במיוחד: ,,סופך לגווע כמו ירדן...אבל מראש הרי השלג, בהמולה גדולה צוהלת אחריך שיריך מפכים להם,, כלומר יצירה שאדם כתב-תחיה לנצח גם לאחר המוות הפיסי...

                                                                                  נכנס לתוך קבוצת כנרת,נעצור ליד בית המוטור,שם גם חורשת האקליפטוס משירה של נעמי שמר,נספר את סיפורו של בית מוטור זה,של ראשיתה של קבוצת כנרת, ואת סיפורם הטראגי של תימני כנרת,אשר נאלצו לנטוש את המקום שבו ניסו להאחז,ע"פ החלטתם השרירותית של המוסדות.סיפור זה,שהיה לכתם על תולדות ההתיישבות,נשמר בסוד משך שנים רבות,ודווקא עמירם אידלמן,בן קבוצת כנרת,היה זה שחשף את המעשה ברבים.כאן נשיר את ,,חורשת האקליפטוס,, ושירים נוספים מפרי עטן של רחל ונעמי.

חורשת האקליפטוס אופירה גלוסקא מילים ולחן: נעמי שמרקיימים 8 ביצועים נוספים לשיר זה אקורדים  כשאמא באה הנה יפה וצעירה, אז אבא על גבעה בנה לה בית. חלפו האביבים, חצי מאה עברה ותלתלים הפכו שיבה בינתיים. אבל על חוף ירדן כמו מאומה לא קרה, אותה הדומיה וגם אותה התפאורה: חורשת האקליפטוס, הגשר, הסירה וריח המלוח על המים. בשביל הנה יורדת עדת התינוקות, הם בירדן ישכשכו רגליים גדלו הילדים וכבר למדו לשחות ובני הנעורים חותרים בשניים. אבל על חוף ירדן... מעבר לירדן רעמו התותחים והשלום חזר בסוף הקיץ וכל התינוקות היו לאנשים ושוב על הגבעה הקימו בית אבל על חוף ירדן...

אמצע התמוז.                                                                                         ניבאה נעמי שמר-ולא ידעה את אשר ניבאה.השיר אמנם נכתב לזכר חברה מקב' חצרים שנהרגה בתאונה בעת שרכבה על אופניה,אך היא עצמה נפטרה באמצע התמוז כמאמר השיר.היא בקשה לא לשאת הספדים על קברה,ואכן בלוויתה רבת המשתתפים,בה לקחו חלק כל נכבדי הציבור,כולל ראש הממשלה,הנשיא,חכ"ים, ואנשי רוח שונים אשר מילאו את בית העלמין מפה לפה,לא נישאו הספדים.בנה,המשורר אריאל הורביץ,אמר קדיש ו,,אל מלא רחמים,, כמקובל,ומיד אחר כך הוביל דודו אלהרר שירה בציבור משיריה היפים.כך זכתה נעמי לכבוד הראוי לה.

עצוב למות באמצע התמוז דגלי הקיץ נישאים אל על, על ראש התורן תור הומה ולא יחדל. כי על קיצך, ועל קצירך הידד נפל. עצוב למות באמצע התמוז דווקא כשהאפרסקים בשפע, וכל הפרי דווקא צוחק בסל. ועל קיצך, ועל קצירך הידד נפל. עצוב למות באמצע התמוז, עכשיו באמצע התמוז נמות אל בוסתני הפרי שהתייתמו. הידד אחר הידד, נפול יפול ועל קיצך, ועל קצירך, ועל הכל...

                                                      נסיים בבית העלמין כנרת,בו נחים מנוחת עולמים חלק ניכר מאבות הציונות וההתיישבות,וכן נעמי שמר בין בעלה והוריה. ורחל,במותה כמו בחייה-לבדה.

הדקל שפל הצמרת,או יותר נכון אחד מצאצאיו,עומד בסמוך לקבר כאילו עצר הזמן מלכת.שם הרי גולן,כמאמר השיר נשקפים מולנו,,הושט היד וגע בם,, על קברה של רחל כתובה תמצית הטרגדיה שלה:  פרוש כפיים ראה מנגד

         שמה אין בא

         איש ונבו לו  על ארץ רבה                                                                                                                   ולפני שנעבור לקברה של נעמי,בעלה והוריה,נשיר את שירו הנפלא של אלתרמן ,,האיר השחר,, שנכתב במלאות יובל לדגניה א'.נעמי הלחינה רק חלק מהשיר הארוך והיפה.הוא נכתב על רחל,ומצוטט קטעים משירה כמו: בן לו היה לי,, וכן ,,רועה תימורה היוצאת מחצר,, שכתב עליה זלמן שז"ר אהובה שהכזיב, וכן ,,כנרת שלי,ההיית או חלמתי חלום,,                                                                     

האיר השחר נעמי שמר מילים: נתן אלתרמןלחן: נעמי שמרומבעד לחג חמישים ומבעד לרשעות מגליו של הזמן הקוצר הנה יד מסיעה הבריח משער ורועה תימורה שוב יוצאת מחצר. יום מאיר אלומות, עגלה מתרחקת וקורות העיתים משירת זקנתן ועלמה על ליבה כפותיה חובקת כעל בן לו היה לה, על ילד קטן. כצליל נבל רונן ורוחק וגווע העת חולפת כחוק כנרת שלי - הקברים על הכרך מאוושים דשא עשב נישא וירוק נזכרנה הפעם בשיר, נזכרנה ונשמע את קולו של היום שהחל נשמענו עולה כדממה וכמו רנן מן השם היהודי היפה רחל. הוא ניצב עם רועה תימורה במטפחת העולה מקברה מול אגם יהלום "כנרת שלי", הוא לוחש איתה יחד, "ההיית או חלמתי חלום". כצליל נבל...

                                                                                                                 שימו לב אל המילים: ,,ומבעד לרשעות מגליו של הזמן הקוצר,, אכן תאור נאמן לפגעיו של הזמן הקוצר בכולנו ללא משוא פנים!

  כאן נשיר משיריהן של השתיים,וכאן ייסתיים טיולנו.