יבוא אישי רכב

יבוא אישי רכב , פשוטו כמשמעו: יבוא לצרכי שימוש אישי ושלא למטרות מסחר.

במדינה מתוקנת, לא יכול הריבון להגביל את החופש האישי של הפרט (שאינו עובר על החוק).

בין היתר, הזכות לרכוש לעצמו כל דבר ומכל מקום, במחיר הנראה לו.

בעוד שלייבא את רוב המוצרים אין כל בעיה, יבוא אישי של רכב מציב רף בירוקראטי גבוה בפני הצרכן/יבואן (ולא בכדי), עד כדי הפיכת נושא יבוא אישי של רכב, לבלתי אפשרי ולעיתים לא כדאי.

הטענה של משרד התחבורה, היא: שיבוא "פרוע" של כלי רכב מסכן את הציבור.

שטויות, תמורת תשלום נקבל שירות וטיפול בכל סוג רכב. (כמו ביבוא הסדיר)

אך ראו זה פלא, לישראל מותר ממילא לייבא ביבוא אישי רק את אותם דגמים שהיבואנים הרשמיים מביאים ממילא, אז איכן הבעיה?

ובכן האמת היא שמשרד התחבורה נכנע בפעם אחר פעם ללובי החזק של היבואנים.

בישראל הוחלט בזמנו שכלי הרכב המותרים ביבוא ארצה (יבוא מסחרי) יהיו טכנית, בתקן האירופי.

לאור זאת נוצרה בעיה עם מיטיבתנו, ארה"ב.

ולכן הוחלט שרכב המיוצר במדינות צפון אמריקה (נפט"א) יהיה פטור מהצורך בתקן האירופי ומספיק! שיהיה בתקן אמריקאי. ( אנו הישראלים  עושים טובה לאמריקאים ומוכנים לקבל את התקן שלהם, טוב, אנחנו יותר חכמים מהם)

מאחר והחוק נכתב בצורה כזו (של תיקון והוספת האפשרות של יבוא רכב בתקן אמריקאי)

נוצר מצב משפטי שכנראה אף אחד לא התכוון אליו מלכתחילה, שאין אפשרות לדוגמא לייבא ארצה רכב שיוצר באירופה אך בתקינה אמריקאית.

וכאן מגיע האבסורד. אם 2 התקנים מקובלים על משרד התחבורה מדוע זה משנה מהיכן מגיע הרכב?

זאת ועוד, לאירופה ניתן לייבא בחזרה, רכב שיוצר בתקינה אמריקאית, יוצא לארה"ב

וחזר לאירופה לאחר שהותאם לתקינה האירופית.

בישראל הדבר אינו אפשרי, כנראה שבכל זאת אנו יותר חכמים מיתר העולם (?).

המסקנה היא פשוטה, המצב החוקי שנוצר עקב ניסוח לקוי (לא עניינית) מנוצל בציניות ע"י משרד התחבורה בשירות היבואנים.

כל האמור, בתוספת לדרישות הבירוקרטיות כפי שציינתי, גורמות לנו כצרכנים קושי רב בבואנו לממש את זכותנו הבסיסית.

די, אנו רוצים לקנות מה שבא לנו מהיכן שבא לנו ואיך שבא לנו (ורק על פי חוק כמובן ) בלי הגבלות שרירותיות ושערורייתיות  המשרתות אינטרסים כלכליים של בעלי הון על חשבוננו.

יבוא אישי של רכב נכנס להגדרה הזו.

אודות מחבר המאמר

אוטו סיילזבוטינסקי 82 פ"ת03-9197007דוא"ל sales@autosale.co.il