הסדרי ראיה בהליך גירושין

כאשר בית משפט המחוזי  או בית דין הרבני  פוסק בדבר  הסדרי ראייה בגין  הילד שואף הוא לצמצם ככל שניתן את הנזק שבפירוד הילד מאביו או מאמו נזק שנובע מהמעטת נוכחות של אחד ההורים בחיי היום יום של הילד.לפיכך עם קביעה זו  פוסקים בתי המשפט אף בשאלה זו כלומר בזכויות הבן זוג הנותר לביקור ילדו ולבלות זמן בחברתו.בכדי למנוע חיכוכים מיותרים קובע בית המשפט במדויק את הימים והשעות בהם יקבל בן הזוג השני את הילד לחזקה זמנית דהיינו מהיכן יילקח הקטין ולאן יוחזר.

בין השאלות הנשאלות עולה גם השאלה האם ניתן להגביל הסדרי ראיה  והתשובה לכך היא שמאחר גם כאן מדובר בחובת ההורה כלפי ילדו הרי עם מתן צו לגבי הסדר מפגשים יגביל בסוגיה הנ"ל  בית משפט או  בית דין הרבני   בעת הצורך כמובן הסדרים אלה ויסייג אותם על פי הצורך לפי טובתו של הקטין לרבות אי הוצאת הילד מחוץ לתחום העיר בה הוא גר או שאין לבקרו לדוגמא בתקופת מבחנים וכד'.

כשהורה רוצה לקבל חזקה על קטין זכותו לפנות לבית המשפט המחוזי או לבית דין רבני כדי שיינתן פסק דין שמורה על כך. החזקת ילדים נתונה אף היא לסמכותן המקבילה של שתי ערכאות השיפוט וערכאה  אשר אליה יפנו לראשונה תהיה הסמכות הייחודית לדון בהחזקת הקטין.

פנייה לבית משפט מחוזי מקנה בעצם סמכות ייחודית לדון בהחזקת הקטין ומאידך בית דין הרבני מקיים שני מצבים שהם הגשת תביעת גירושין והשני הגשת תביעה להחזקת קטין.

כאשר מוגשת תביעת גירושין על ידי אחד הצדדים מוסמך בית דין רבני לדון  בשאלת החזקת הילדים מכיוון שהעניין הזה כרוך בעניין גירושין גם אם לא צוין או נאמר במפורשת.

לעומת זאת כשמוגשת תביעה שנוגעת בהסדרי ראייה לידי בית דין רבני ללא תביעת גירושין אין בית דין הזה קונה סמכות לדון בתביעה אלא רק אם בן הזוג הנתבע הסכים לכך כמו כן הסכמה זו לא חייבת להיות מפורשת כלומר ההורה הנתבע יכול להופיע בדיונים ולטעון לגופו של עניין מה שעונה לנו כי הורה המגיש תביעה לידי בית דין רבני ללא תביעת גירושין יכול לתת לגיטימציה לבן הזוג השני להגיש מנגד תביעה בבית המשפט המחוזי והוא זה שיהיה מוסמך לעסוק בתביעה.

אודות מחבר המאמר

גולדמן אלי