שמונה חודשים של שכרון חושים בדרום אמריקה
דרום אמריקה היא לדעתי היבשת המדהימה ביותר בעולם. יש בה את כל מה שתייר ממוצע מחפש ובתנאים הטובים ביותר; אוכל מעולה, חופים מדהימים, נופים עוצרי נשימה, תופעות טבע שיצרו נוף מופלא, מסלולי טיול יפהפיים ואנשים אדיבים שיעזרו לכם להכיר את המדינות בדרום אמריקה בצורה הטובה ביותר.
לדרום אמריקה טסתי עם קונקשיין בספרד שהאריך את זמן הטיסה והעלים את המוצ'ילה בדרך...בסופו של דבר הגעתי והמוצ'ילה...כמה ימים אחרי...
את הטיול התחלתי בריו דה ז'נרו, ברזיל. חופים... זה שם המשחק; חוף קופקבנה, איזה חול לבן, איזה חוף מדהים. בצמוד אליו חוף איפנמה המדהים, פשוט לא להאמין.
בריו דה ז'נרו קיימות שתי תצפיות מרכזיות: קורקובדו – האתר התיירותי המפורסם בו נמצא הפסל של ישו עם תצפית מדהימה על העיר, והר הסוכר - תצפית נוספת, עם מראה עוצר נשימה של העיר.
מריו דה ז'נרו עליתי צפונה בקו החוף לכיוון פורטו סגורו ואריאל דה אג'ודה, כפר נופש מדהים שיושב על חצי אי. אם בחופש חפצים – המקום הוא אריאל דה אג'ודה. מקום שקט, עטוף שלווה, חופים, אוכל ובלילה - מסיבות. לגולשים שבינינו, אני ממליץ להמשיך עוד קצת צפונה לכפר קטן שנקרא איטה קארה, כפר גולשים שעיקר פעילותו סביב הגלישה. לכפר ארבעה חופים מדהימים, המספקים את כל הדרוש על מנת להגיע תייר ולצאת גולש מקצועי, ואם כבר הגעתם לשם, תחפשו את החוף הנעלם... שווה כל רגע.
במידה והגעתם לדרום אמריקה בסביבות פברואר, תקופת קרנבל, אני ממליץ לנסוע לסלבדור ולחגוג שם את הקרנבל - שיכרון חושים מטורף של שבוע שלם. חגיגה כל ערב עד הבוקר ואז עוד יום ועוד יום ועוד יום, ככה שבוע שלם, בלי לישון יותר מדי, אבל שווה כל שניית שינה שהפסדתם. כמויות האנשים, האושר והשמחה אצל המקומיים זו חוויה חד פעמית שלא רואים בכל מקום. לשבוע אחד הם שוכחים מכל הצרות וחוגגים כאילו אין מחר. עד שלא חווים קרנבל אחד לא מבינים מה מפסידים. חובה!
מסלבדור המשכתי לארגנטינה, בחיבור המדינות יש אוצר טבע מדהים שנקרא מפלי האיגווסו. שווה לראות אותם מהצד הברזילאי ואז מהצד הארגנטינאי. מהצד הברזילאי המראה נחמד אך מהכיוון הארגנטינאי, המראה פשוט מדהים והעוצמה של המים בעונת הגשמים עוצרת נשימה. משם המשכתי לבואנוס איירס.
אם יש עיר אחת שאלוהים החליט לשים בה את כל הטוב שבעולם, הרי מדובר בבואנוס איירס, ממלכת הכדורגל, הטנגו והסטייקים. כל דבר שתעשו שם הוא חוויה; החל מסיורים בחלקי העיר השונים והשווקים של סופי השבוע, דרך טיולים בשכונות היפות, כגון ריקולטה, שם נמצא בית הקברות המפואר והמפורסם של ארגנטינה ובו קבורים גדולי האומה הארגנטינאית ובין היתר גם אווה פרון, רעייתו השנייה של נשיא ארגנטינה חואן פרון, המוכרת בשם אוויטה, הקברים בבית הקברות מאוד מרשימים ומדהימים בגודלם וביופיים. האתר מאוד מכובד ושווה ביקור. בסופי שבוע, ממש ליד היציאה מבית הקברות מתקיים השוק המפורסם של ריקולטה. שוק אומנים נחמד וזול. וכלה בביקור בריבר ובוקה, אצטדיון הכדורגל המפורסם, סגידה לדייגו ארמאנדו מראדונה וסיור בנמל הציורי. הארגנטינאים יודעים איך לחיות, האוכל בבואנוס איירס הוא תאווה לחיך - הבשר בארגנטינה קיים רק בארגנטינה; מקצוענות בעשייה, רכות הבשר, והמחיר השווה לכל כיס, פשוט לא יאומן. גם חיי הלילה בבואנוס איירס הם משהו שאסור לפסוח עליו. במסיבות במועדונים המקומיים תיווכחו כי גם בדרום אמריקה יודעים מסיבה טובה מה היא!
מבואנוס איירס, הדרמתי לעיר קטנה שנקראת ברילוצ'ה. ממלכת השוקולד של ארגנטינה. עיר שמתגאה במפעלי השוקולד האיכותיים שבה, חנויות המפעל ומסע חווייתי לעולם השוקולד. בעונת החורף נהוג לצאת משם לעשות סקי בהרים הסמוכים והעיר מלאה בחנויות מטיילים, מסעדות טובות וכמובן, קינוחים מדהימים.
מעיר השוקולד המשכתי להדרים לארץ האש, חבל הארץ הדרומי ביותר של ארגנטינה, עד שהגעתי לאושוואיה – העיר הדרומית ביותר בעולם, ממנה יוצאים הטיולים לאנטארקטיקה. העיר כשלעצמה נחמדה ויש בה סיורים אטרקטיביים מסביב לפסגות מושלגות ופינגווינים.
ביום ביקורי בארץ האש החלטתי שהגיע הזמן להצפין, חזרתי דרך צ'ילה, ארץ הטראקים והאטרקציות. הטראק המרכזי והמוכר ביותר בצ'ילה נקרא הטורוס דל פיינה. טראק של מספר ימים מסביב לנופים מרהיבים, קרחוני ענק וכמובן עמודי הטורוס המאדימים בזריחה.
עוד בצ'ילה, אסור לפספס את ה"קרחון המתנפץ", פריטו מורנו, קרחון ענק שמדי פעם נופלים ממנו חלקים ענקיים – מחזה מדהים. מפריטו מורנו המשכתי להצפין עד לפוקון. עיר מלאה אטרקציות הכוללות; סנפלינג, בנג'י, טיולי אופניים, טיפוס על הר געש הויאריקה ואטרקציות נוספות שישאירו אתכם שם לשבוע לפחות.
מפוקון חזרתי לארגנטינה ועליתי צפונה לקורדובה, עיר הצעירים של ארגנטינה. כל מוסדות הלימוד החשובים נמצאים שם ולכן בעיר סטודנטים רבים. שווה ביקור. מקורדובה הצפנתי למנדוסה, שם נהניתי מיין משובח וסלסה והמשכתי בדרך צפונה, לבוליביה.
בבוליביה עצרתי בטופיזה עשיתי טיול ברכיבה על סוסים יומיים-שלושה ומשם המשכתי לטיול אל הסלאר, מדבר המלח המפורסם של בוליביה. טיול של 5 ימים שהיה שווה כל דקה. עברתי דרך אבנים יפות, גייזרים, חיות משונות ובסוף הגעתי למדבר הענק שכולו מלח לבן, תופעת טבע מהממת.
מהסלאר המשכתי ללה פז, עשיתי טיול תוך רכיבה אופניים בדרך המוות, טיול טרקטורונים, וסיימתי את הביקור בלה פז עם קלקול קיבה שהשאיר אותי שם 6 ימים....
מלה פז עברתי לפרו דרך אגם טיטיקקה, האיים הצפים. איים שלמים הבנויים מבמבוקים בהם אנשים גרים. מחזה מרהיב. מהאיים הצפים המשכתי לקוסקו, מעוז המאצ'ו פיצ'ו – עיר האינקה האבודה. התמקמתי בקוסקו ויצאתי לטיול יום מודרך במאצ'ו פיצ'ו. המדריך היה דובר אנגלית והוא חשף בפני את כל ההיסטוריה של שבט המאיה ושל המקום היפהפה הזה. למטיילים בעלי כרטיס סטודנט יש הנחה בכניסה לפארק.
מקוסקו יצאתי לרפטינג של יומיים-שלושה בנהר האפורימק, מומלץ לאוהבי האתגרים. אחרי הרפטינג, המשכתי ללימה, ובדרך עצרתי יום אחד באיקה לסקי בחולות, כמו סנואובורד רק על דיונות חול ענקיות - כיף לא נורמאלי. מלימה הצפנתי לעיירה קטנה שנקראת הוואראז, ממנה יצאתי לאחד הטראקים עם הנוף היפה בעולם - הוואי וואש, טיול של 9 ימים בכל הנופים המדהימים שיש לדרום אמריקה בכלל ולפרו בפרט להציע.
זה היה רק על קצה המזלג, מדרום אמריקה יש לי חוויות רבות שלעולם לא אשכח...
לפרטים נוספים והזמנת כרטיסים
אודות מחבר המאמר
דוביק גל, דייל אוויר
כל הזכויות שמורות © Circle.co.il 2009-2012 - מאמרים להפצה חופשית מאת מעגל הכותבים.