הסדרי ראיה

סדרי ראיהבמקרה בו הילדים נמצאים אצל האב או האם כלומר, במשמורת של אחד ההורים, נשארת להורה השני הזכות לבקר את הילדים ולראות אותם. הסכם סדרי הראיה יכול להיקבע על ידי הצדדים עצמם, על ידי בית המשפט או בית הדין, במידה ושני הצדדים אינם מסוגלים להגיע להסכמה בנושא זה ביניהם. נהוג שעובדת סוציאלית מתערבת כאשר מתקיים ויכוח על משמורת או על סדרי ראיה, והמפגשים נערכים בהתאם להמלצותיה המוגשות בתסקיר סעד. במקרים מסויימים, מבקש בית המשפט ביוזמתו, או על פי בקשת אחד הצדדים, חוות דעת של פסיכולוג מומחה גם לנושא המפגשים בין הילד או הילדים להורה שאינו משמורן.סרבנות קשר- או תסמונת הניכור ההורי היו בעבר מקרים בהם על בסיס גישת "הניכור ההורי", פסק בית משפט שילד יהיה במשמורת האב. "תסמונת הניכור ההורי" (Parental Alienation Syndrome) או "סרבנות קשר" עוצבה על ידי ריצ'רד גרדנר, פסיכיאטר אמריקני, שפיתח תאוריה זו. מדובר במקרים קיצוניים ביותר בהם בשל הסתה קשה של האם מנתק הילד את הקשר עם ההורה השני, ממאן לפגוש בו ומסרב להיות עמו בקשר ילדים אלו בסופו של דבר הופכים להיות "סרבני קשר" או "בנים מורדים". התפיסה הרווחת היא שהורה המונע קשר כזה הינו הורה שאינו מודע לצרכים של הילד ואינו רגיש להם וכתוצאה מכך אינו יכול לתפקד כהורה משמורן טוב וטוב יותר לילד לגדול אצל הורה שיאפשר קשר עם שני ההורים ולא ימנע קשר בינו לבין ההורה האחר. לינה אצל ההורה שאינו משמורן אין קביעה שיפוטית חד משמעית, לגבי לינה אצל ההורה שאינו משמורן, כאשר הילד בגיל צעיר. דעות שופטי בית המשפט לענייני משפחה שונות מאד זה מזו. ישנם שופטים הסבורים שמגיל חצי שנה עד שנה יכול ילד לבלות לילה בבית ההורה השני, וישנם שופטים הסבורים כי ילד יכול לבלות עם ההורה האחר סוף שבוע רצוף הכולל לינה, רק עם הגיעו לגיל שנתיים או שלוש. גם הפסיכולוגים העוסקים בנושא חלוקים ביניהם בסוגיה זו. יש לציין שכל מקרה הוא לגופו, וישנם מקרים בהם טובת הילד היא ללון אצל ההורה האחר, וישנם מקרים בהם אין לנתקו ללילה מההורה אליו הוא רגיל. לעיתים קרובות מתקיים מאבק בין ההורים על נושא הלינה. אמהות רבות (שהן בדרך כלל ההורה המשמורן) בדעה שילד מתחת לגיל מסוים אינו צריך ללון אצל אביו. אחרות עושות בכך שימוש ורואות בסדרי הראייה בכלל ובלינה בפרט "נשק" כנגד האב. מצב כזה אינו לטובת הילדים.

 מחלוקת בין הורים בזמן הליך הגירושין לא אמורה לפגוע בילדים, אולם לעיתים בלהט הויכוח והסערות הרגשיות נדחקת טובת הילדים וכל הורה רואה רק את האינטרס הצר שלו. על פי ההלכה הפסוקה חשוב ורצוי שילד יהיה בקשר עם שני הוריו ויש חשיבות רבה לסדרי ראייה קבועים, רצופים ומסודרים בין הילד לבין ההורה שאינו משמורן. במקרים קיצוניים המשמורת עוברת מההורה המגדל את הילד להורה השני, אם בית המשפט נוכח לדעת שההורה המשמורן מונע בצורה עקבית כל קשר בין הילד לבין ההורה השני ומדיח את הילד בצורה קיצונית וחמורה כנגד ההורה השני. כאמור, אלו הם רק מקרים קיצוניים ורק במקרים ספורים, עד כה, קבע בית המשפט כי ילד יעבור מהורה אחד לשני רק מפני כך שההורה המשמורן אינו מאפשר קשר סביר ומפגשים עם הילד.

אודות מחבר המאמר

חגית לב, דיני גירושין