קשה לכם בראיונות עבודה?

החלטת לחפש עבודה, התיישבת ועבדת קשה על כתיבת קורות חיים בצורה טובה ומותאמת לתפקיד. שלחת את קורות חיים והנה הצלחת לקבל זימון לראיון עבודה.

רבות נכתב על הקשיים, הבעיות ודרכי הפתרון מצד מחפש העבודה בראיונות, אך כמו שלכל מטבע יש שני צדדים גם בעת קיום ראיון עבודה לצד המגייס יש קשיים ובעיות. אתר Jobcity בדק את הקשיים איתם מתמודד הצד המגייס. מחפש עבודה יכול לרשום לעצמו כמה נקודות זכות עם ימנע מטעויות ויכיר גם בקשיים של הצד השני שכן גיוס עובדים הינה משימה קשה ומתישה גם עבור הצד המגייס.

"מתוקף תפקידה כמגייסת ותיקה בחרה שני, בת 32 מרמת-גן, בטקטיקת ה"סחבקייה". השיטה הזו נפוצה בראיונות עבודה בקרב חלק מרכזות הגיוס ובחלק מענפי השוק, כשהרעיון שעומד מאחוריה די מובן: הפשרת ה"קרח" והורדת המתח בו שרוי המרואיין. לאו דווקא מתוך דאגה כנה ללחץ הדם שלו אלא בעיקר כדי לשלוף ממנו מידע "לא רשמי" בדיוק כמו האווירה בחדר באותם רגעים. אבל כמו לכל דבר בחיים, גם לתהליך הסחבקיזציה ההדרגתי בין שני הצדדים יש מחיר. במקרה של שני, יצירת הקשר הבלתי פורמלי עם מרואייניה הפכה לחרב פיפיות, והיא מצאה עצמה בחילופי תפקידים מנסה לגונן על פרטיותה שלה.

תתפלאו, עדיין מתרוצצים בשוק הפו"פ התעסוקתי מרואיינים שהפכו לשנואי נפשם של המראיינים. מפתיע לגלות שגם אם המרואיין בלתי נסבל, אין זה אומר בהכרח שלא יתקבל לעבודה. "בשנה האחרונה שלי בתחומי ההשמה והגיוס התחלתי לשנוא ראיונות והתפללתי שיבריזו לי", מודה שני. "כולם חושבים 'יו איזה באסה להיות מרואיין ואיזה כוח יש למראיין', אבל תאמין לי שזו עבודה שחורה מאוד ואף אחד לא חושב על הצד השני".

"מגיע אליך מרואיין", היא נדרכת, "ואתה מציע לו מים והוא עונה 'אפשר קפה?'. זה לא עושה רושם טוב. הצעתי לך מים, אל תבקש משהו אחר ".

גישה דומה מפגינה גם דורית, סמנכ"ל משאבי אנוש בארגון בריאות. לדבריה, ניסיון מקצועי הוא פרמטר חשוב, השאלה כיצד הוא מוצג בפניה בראיון. "אלו שיודעים את הכל. שיודעים מה לעשות ואיך לעשות. עם הרבה מאוד סימני קריאה ומעט סימני שאלה", אומרת אפלר. "מבחינתי אני אומרת רגע רגע... אדם שלא מבין שהוא צריך ללמוד ויודע את הכל, הוא בעייתי מבחינתי. מרואיין צריך לבוא עם צניעות מסוימת, גם אם הוא אמין מקצועית".

בונקר בלשון המעטההדוגמאות הללו הן רק קצה הקרחון. טיפוסים דומים נתקלו גם בפניו של הפסיכולוג התעסוקתי אילן אלמליח, שנותן בהם סימנים כמו בהגדה של פסח. הכירו את "השתקן", "הדברן", "הסיסמאתי" וחבריהם. מתי, אם כן, שווה להתעקש על מרואיין מעצבן ומתי לוותר מההתחלה?

לדבריה של אורן, בראש סולם ה"הופכים את הריאיון לקשה יותר", מתנוססים המרואיינים ה "בונקרים". "היה לנו מרואיין, אחד מהמוכשרים והבכירים במשק הישראלי, אבל כשהוא הגיע לראיון היה צריך ממש 'לחלוב' אותו. היה לנו קשה מאוד עם הסיטואציה. הוא היה נבוך כי הוא רגיל להיות מחוזר ופתאום הוא מחפש עבודה".

גם אלמליח מעלה על נס את ה"בונקרים", ומגדיר אותם "אחד מטיפוסי המרואיינים הקשים שיגרום למראיין להזיע ולגייס את כל הדרכים היצירתיות כדי לחלוב מידע ולרכך אותו, כאשר גם זה לא תמיד עוזר.

אך במנזר השתקנים של אלמליח מתקיימים עוד כמה תתי קטגוריות של מרואיינים מאותה המשפחה. ה"חרד-המופנם"; ה"בונקר" (שבטוח בעצמו, להבדיל מהמופנם, אבל חשדן מאוד ומתגונן, יושב בידיים שלובות, מישיר מבט, גביניו מכווצים והוא מרבה לנוע בכיסא ואף לתחוב אצבעותיו לפיו מדי פעם); וה"פלגמט". "האחרון עשוי להיות מרואיין חייכן וחביב", מתאר אלמליח, "אולם בעל כושר ביטוי ירוד, דל ומצומצם בהתבטאות, איטי וכבד בניסוחיו, לא מנוסה בראיונות ודורש שאלות פשוטות וקונקרטיות.

אלמליח: "ככלל השתקן זקוק לאקלים חם ותומך. צריך זמן להיפתח ו"להתחמם" ורצוי להתחיל איתו בשאלות קונקרטיות. טקטיקה מומלצת היא ריכוך אמפתי לצד שאלות עקיפות מנוסחות בחיוב ('אני מבין שזה לא קל לדבר כך על עצמך ועוד בראיון, אבל הייתי שמח להכיר אותך. עוד אף אחד לא התקבל מושלם לתפקיד וחשוב לנו לדעת עם מי ועל מה כדאי לעבוד אתך בקליטה' ועוד).

"עבור המרואיין ה"בונקר" אין קיצורי דרך וצריך לאפשר זמן ליצירת תחושה נוחה ולא מאיימת, לעיתים שיחות עקיפות על תחביבים שכוללות התעניינות ושיתוף יכולות לעשות את ההבדל. לעיתים דווקא שיחות על נושאים מקצועיים וטכניים, המתרחקות מהשאלות האישיות המאיימות ומאפשרות למרואיין לחוש בטריטוריה נוחה, הן אפקטיביות. כמובן, רצוי לאפשר לו", ממליץ אלמליח, "להתחיל לספר על הישגים בולטים או על תפיסות מקצועיות. שאלות אלה טובות כ"חימום" לאותן שאלות שמכוונות לחולשות, כמו מקומות שפחות הצליח או שהיום היה פועל בהם אחרת".

כשהאגו מדברומקצה לקצה, סוג אחר של מרואיינים אלו המתחכמים, שאוהבים להשיב בשאלה או להגיב בציניות מזוקקת. האם זו עדות לכך שבעתיד יתחכם אותו מועמד עוקצני גם עם הבוס שלו? לא בהכרח. ככלל, אומרת אורן, "אנחנו לא כל-כך מהר מוותרים על מרואיינים. יתכן שכאלה בדיוק הארגון צריך. אנשים כאלה אנחנו מצליחים לאתגר. הם מגיעים ממקום מתגונן, ובעזרת כל מיני טכניקות אנחנו מצליחים לגרום להם לדבר חופשי".

וגם כאן, הטקטיקה היא אותה טקטיקה כמו במרואיינים הסגורים. אורן: "אנחנו יוצרים אווירה יותר ידידותית ולא פורמלית וזה מאפשר לו להשתחרר ולהיות קצת פחות עם הגנות. אנחנו מכוונים אותם עם שאלות סגורות כדי להתמקד במידע ספציפי שאנחנו נוטים להשיג.

"ליטוף האגו מתאים למועמדים בכירים מאוד", מחדדת אורן. "באותו סיפור עם הבכיר המסוגר, יכולנו לסיים את הריאיון בכמה דקות, אבל הוא היה אחד הבכירים במשק, המוכרים, אמרתי לו היית בעמדה מאוד בכירה, השתכרת 160 אלף שקל בחודש, אנחנו מבינים שזה מקום מאוד קשה".

בהערכה גסה, על פי דברי אורן, ב-50% מהמקרים המועמד 'כוכב' והריאיון זורם. אנשים כיום, רובם יודעים איך להתנהל בראיון. 50% לא יודעים ואיתם האתגר הגדול".

אודות מחבר המאמר

מאיה