איך תצרו את הדמות שתצחיק לאורך סדרה שלמה?

איך תצרו את הדמות שתצחיק לאורך סדרה שלמה?

כשמדובר ביצירת דמות קומית, המכניזם ליצירת הדמות הוא אותו המכניזם של צורך לא מודע הגורם לבחירת מטרה קלוקלת וניסיונות ללא מוסריים להשגתה. בקומדיה לפי ג'ון טרובי שנותן קורס בדי וי די של 4 שעות הוא מסביר כיצד בא לידי ביטוי אותו הצורך ונותן דוגמאות לתבניות לדמויות שחוזרות על עצמן בכל הסדרות והסרטים הקומיים.

 לפי טרובי הגיבור הקומי מכיל בתוכו פער בין מי שהוא מדמיין שהוא לבין מי שהוא באמת. מי שהוא מדמיין שהוא, נובע מצורך לא מודע שעליו תיארתי במאמרים אחרים שלי. הגיבור הקומי למעשה חושב שהוא בדיוק ההיפך ממה שהוא ומנסה להתנהג כמו הפרסונה שהמציא לעצמו. הרגעים הקומיים יגיעו מכך שפעם אחר פעם העולם מפיל אותו מהעץ עליו מנסה כל העת לעלות וחושף אותו בקלונו. הגיבור נותר במערומיו כשהוא מגוחך אל מול הקהל המוגן והבטוח שנהנה לצחוק. הכותב הקומי צריך תמיד לזכור שלא משנה מה יעשה לדמות וכיצד יתעלל בה, לעולם הדמות לא תיפגע באמת משום שאז הקומדיה הופכת לטרגדיה והקהל יבכה במקום לצחוק. הדמות יכולה להתעצבן אך כל עוד מגיבה בתוקפנות או אגרסיביות ונמצאת במקום של כוח זה בסדר. היא גם יכולה לא ממש להגיב בתנאי שלא נפגעת. במידה והדמות תיעלב או תיפגע בצורה כל שהיא באמת הקהל אוטומאטית יזדהה עמה ויחווה את ההרגשה בעצמו.

 טרובי מחלק את הדמויות הקומיות לארבעה תבניות שחוזרות על עצמן לטענתו אך המשותף לכולן הוא שהן חושבות שהן מישהו שלמעשה אינו הן, ברוב המקרים הוא בדיוק ההפך.

 אחת הדוגמאות לפי טרובי הוא הליצן – הליצן הוא דמות שחושב שהוא מושך ושרמנטי שנראה טוב ומצליח בחיים באופן כללי בזמן שלמעשה מדובר בחנון פתאטי שנראה כמו הצרות שלנו. אותו החנון יתלבש כמו דון ג'ואן, ידבר כמו דון ג'ואן ויתנהג כמו דון ג'ואן אך כשיפשל יעשה זאת כמו חנון פתאט. זוכרים את השרמינייטור מאמריקן פאי? הג'ינג'י ההוא שברגעי לחץ משתין במכנסיים. הצורך הלא מודע של הליצן לפי טרובי זהו חוסר בטחון עצמי. הדמות מנסה לחפות על כך על ידי חקיינות של ההיפך הגמור ממנה אך המציאות טופחת לה בפנים פעם אחר פעם. דפוס הפעולה הלקוי של אותה הדמות הוא שמשקר לחבריו ומשתמש בידידה שלו בצורה מניפולטיבית כדי לגרום לחבריו לחשוב שהוא המאהב שלה. טרובי בקורס על הקומדיה שלו מונה תשעה דמויות כאלו, כל אחת מהן מביאה לידי ביטוי בצורה אחרת את אותו המכניזם.

 כבר הזכרתי במאמרים שונים שקומדיה היא צורת כתיבה של סיפור, אחת מני רבים. ככזו הנה נשענת על המבנה הדרמתי שאחד מחלקיו טוען טרובי זו תוכנית הפעולה. תוכנית הפעולה מגיעה בתחילת מערכה שנייה, לאחר שהגיבור יוצא למסע. זהו גם השלב שרוב התסריטאים, בעיקר הלא מנוסים, נופלים בו שכן כולנו יודעים כיצד להתחיל את הסיפור וכיצד לסיים אותו, בדרך כלל את האמצע אנחנו לא ממש צולחים.

 הסיבה היא שבתחילת מערכה שנייה רוב הכותבים לא ממש יודעים כיצד להתניע, הדבר מחמיר ככל שמתקדמים לעבר המערכה השלישית. המנוע של מערכה מספר שתיים היא תוכנית הפעולה. הגיבור עכשיו פועל להשגת המטרה על ידי תוכנית ברורה שאמורה להביאו לשם. בקומדיה אותה תוכנית פעולה תהיה בדרך כלל הטעייה או התחזות אשר תכלול פעולות מניפולטיביות לצורך השגת המטרה.

 הסרט או הסדרה מתחיל בגיבור שחושב שהוא משהו שאינו וככל שמתקדמים, נחשף בקלונו עד שלא נותר מהפוזה כמעט כלום והוא נמצא במצב מגוחך מתמיד. תוכנית הפעולה של הדיבור הקומי תכלול הטעייה אשא גורמת לצד השני לחשוב שעושה משהו אחד בזמן שלמעשה עושה את ההיפך. זוכרים את נדיה וג'ים מאמריקן פאי? בזמן שהיא חושבת שהיא באה ללמוד היא אינה יודעת שבחדר ישנה מצלמת אינטרנט. וג'ים רץ אל חבריו כדי לצפות עמם בה כשמתלבשת. גם מיסטר סנסיטיב באמריקן פאי מתחזה לנער מקהלה כדי להרשים את הבחורה שרוצה להשיג. אם נחזור לרגע לאמריקן פאי, מדובר בחבורה של מספר נערים שמחליטים לאבד את הבתולים עד לסוף התיכון וכל אחד עושה זאת בדרכו שלו, המשותף לכולם הוא שהם מנסים להשיג זאת במרמה.

 שיט ברייק, לפני ששוכב עם אימא של סטיפלר ממציא על עצמו שמועות בכל בית הספר שגורמות למין הנשי להסתקרן לגביו, להכיר אותו ולהיות מעוניינות בו. הוא נחשף בקלונו בתקרית השירותים שהופכות אותו לקלס ותוכנית הפעולה מתפוצצת לו בפנים.

 כדי שדמות תצליח להצחיק במשך סדרה שלמה, צריך לבנות לה עקב אכילס מאוד ספציפי שהצופה יזהה ובמשך פעם אחרי פעם, שבוע אחרי שבוע היא תנסה להתנהג כמו מישהו אחר ופעם אחרי פעם הדבר יתפוצץ לה בפנים.

 הדמות הקומית תמיד תשים על עצמה את התחפושת אך תמיד תהיה זו התחפושת שהכי פחות מעוניינת לשים. תמיד תהיה זו התחפושת שבהמשך תרצה להיפטר ממנה אך תמצא עצמה תקועה עמה. אותה התחפושת לחייב אותה להתעמת  עם המציאות.

 הכותב בתחילת הסרט צריך לשאול עצמו ממה הדמות הכי פוחדת מכל ולעמת אותה בדיוק עם אותו הדבר. אין דבר שחבורת אמריקן פאי לא פוחדים ממנו יותר מללכת לקולג' כשהם עדיין בתולים משום שמשמעות הדבר שהם חנונים או לוזרים. מעבר לסקס מדובר בסטטוס. העלילה תעמת את כולם עם הפחד, כולם יאבדו את הסיכוי לסקס בשלב מסוים, יעברו שינוי בתגובה ובמערכה השלישית יחזרו למרוץ אחר הסקס, רק לאחר ששרדו את המפלה והבינו שיש דברים גרועים יותר מלסיים בטול את נשף הסיום.

 כולם בהמשך מפשלים, השרמינייטור צופה בידידתו על הבמה מספרת ששיקר ושמעולם לא שכבו ונותנת טיפ נוסף שכאשר נלחץ משתין במכנסיו - דבר שאכן קורא לו בעודה מדברת. ג'ים מאבד את נדיה אך זוכה בפרס ניחומים של סקס עם צופיפניקית מטורללת. שיט ברייק מאבד את שמו הטוב שהמציא על ידי הפצת שמועות כזב בעניין גודלו של איבר מינו ועוד שלל שמועות, עליהן שילם לידידה שתפיץ. מיסטר סנסיטיב מאבד את אהובתו לאחר שזו צופה בו ובחבריו מבזים אותה כאשר סטיפלר במגרש מחכה אתם שוכבים ובכך הרגיש נחשף הספורטאי הילדותי שהוא באמת. 

אודות מחבר המאמר

שמי רן שבירו, תסריטאי במקצועי ולאחרונה תסריט שכתבתי עבר את המיונים של קרן הקולנוי הישראלי. התסריט נמצא כעת בשלב הפקה אצל המפיקה ענת אסולין שהפיקה בין השאר את סדרת הטלוויזיה שבתות וחגים, שביתה ואת סרט הקולנוע וואלס עם באשיר בבימויו של ארי פולמן. הסרט היה מועמד לאוסקר. למאמרים נוספים של אתם מוזמנים להיכנס לאתר שלי - http://bit.ly/11Uf6vn