בואי נדבר קצת על דימוי גוף

למי מאיתנו אין איזה שהוא ענין עם דימוי גוף?

לי בטוח יש,

לכן במשך כבר כ26 שנה אני מתעסקת בבגדים ובהתאמתם לגוף,מתוכם 20 שנה בתפירה אישית וחמש עשרה בשמלות כלה, כמובן שהגעתי למקום הכי מענין בהתמודדות עם דימוי גוף,

נשים בשמלת הכלה שלהן עם כל מה שזה מקפיץ,

אני שומעת מכלות שלי שעשו סיבוב אצל מעצבות דברים איומים שנאמרו להן ואני חושבת שזה בא מחוסר המודעות של המעצבת /מוכרת, שלא מבינה שהיא בעצם פוגעת באחר, כיוון שהיא כ"כ רגילה לרדת ולפגוע בעצמה.

אני שומעת אמהות של כלות שאומרות להן דברים קשים ומבינה שזה בא מהביקורת העצמית שלהן, שהן ספגו מאמא שלהן והיא מאמא שלה וחוזר חלילה.

ואני פה, רוצה לשבור את השרשרת הזו של ביקורת עצמית, לתת לנו מקום להיות מי שאנחנו, איך שאנחנו.

גדולות, קטנות, רזות, מלאות, שמנות, יפות, נאות וכל סטיגמה אחרת שהחברה רוצה לשים עלינו ולספר לכן שהכלות הכי יפות שהיו לי היו אלו שהיו יפות מבפנים.

הייתה פעם תכנית של הביביסי, תכנית שלמה על דימוי גוף.

בשלב כל שהוא של התכנית, לקחו את מושא התכנית, לקנות חזיות ותחתונים. בעודה לבושה ככה, הכניסו אותה לחדר שבו עמדו  נשים בחזיה ותחתונים, ממידה קטנה ועד גדולה וביקשו ממנה למקם את עצמה.

באופן גורף הנשים מקמו את עצמן בין שתיים לשלוש מידות  מעל המידה האמיתית שלהן. כולנו עושות את זה, עומדות מול הראי ומפרקות את עצמנו לגורמים, הברך ככה, הרגל ככה, הקמט, נקודת החן, השניצלים, מלח פלפל ועוד כהנה וכהנה "מחמאות" שאנו חולקות לעצמנו.

כשאני מסתכלת על מישהי אחרת, אני לא מפרקת אותה לגורמים,

אני רואה אותה כמכלול אחד יפה וזה בעיקר מה שאני מנסה ללמד את הכלות שלי בסטודיו,

תסתכלו על עצמכן במבט רך בעיניים, רך בלי פוקוס על פרט מסוים, לא כעל המון חלקים בעיתיים, אלא כעל מכלול אחד יפה ושלם וגם רך, אוהב עוטף מפרגן, 

כמו שאת מסתכלת על מישהי אחרת, 

בהתחלה זה קשה אבל אם ממש מקפידים לאט לאט זה עובד

מאחלת לכולנו חיים של קבלה עצמית, אהבה עצמית ומבסוטיות מעצמנו

אודות מחבר המאמר

בהדרה עדי גולדשמיט שמלות כלה אקולוגיות 0546547272