המבחנים לפיצוי ניזוק בגין עוולת גרם הפרת חוזה

 בת.א 35592-08 גורודצקי נגד המוסד לביטוח לאומי, נדונה תביעה בגין עוולת גרם הפרת חוזה למול המוסד לביטוח לאומי. במקרה הנדון, דובר בתובעת, בעלת בית פרטי ביישוב בת חפר, אשר התקשרה בחוזה שכירות עם אדם מסוים ולפיו תשכיר לו יחידת דיור שברשותה תמורת תשלום דמי שכירות בסך  של 1,200 ₪ לחודש.

המוסד לביטוח לאומי, לאחר חקירה שבוצעה על ידו וחשד כי התובעת והשוכר מנהלים משק בית משותף, שלל את תביעת השוכר להמשך קבלת גמלה שקיבל מהביטוח הלאומי ובעקבות כך, לא שילם השוכר את דמי השכירות מספר חודשים עד שעזב, בסופו של דבר, את המושכר. לטענת התובעת, הפרת חוזה השכירות הנה תוצאה של הפסקת תשלומי הגמלה לשוכר, שלא כדין ולכן הנתבע אחראי לגרם הפרת חוזה לפי סעיף 62 לפקודת הנזיקין.

בית משפט השלום בתל אביב, קבע, כי ישנם חמישה יסודות מצטברים הנדרשים להוכחת קיומה של עוולת גרם הפרת חוזה והם: קיומו של חוזה תקף, הפרת החוזה מצד מי מהצדדים לחוזה, ידיעה של הצד השלישי על קיום החוזה והפרתו, היעדר צידוק מספיק להפרה וקשר של סיבה ותוצאה בין פעולת הצד השלישי לבין ההפרה.

בית המשפט הוסיף, כי אין חולק בדבר קיומו של חוזה שכירות בין השוכר לתובעת ועל הפרתו ולפיכך, שני היסודות הראשונים מתקיימים. בנוגע ליסוד השלישי - תנאי ידיעת הצד השלישי על קיום החוזה והפרתו, הרי שהוכחתו, דורשת שני תנאים מצטברים, האחד, הכרת הצד השלישי את החוזה ותנאיו והשני, ידיעה כי המהלך אותו הוא נוקט, עלול לגרום להפרת החוזה.

בית המשפט, בחן את העובדות והראיות בתיק וקבע כי לא הוכח על ידי התובעת, כי הנתבע – המוסד לביטוח לאומי-  אכן ידע על החוזה ותנאיו ועל הצורך של המבוטח בגמלה על מנת לשלם את דמי השכירות וגם לאחר שנשללה הגמלה על ידי הנתבע, השוכר לא פעל להביא את המצב לידיעת הנתבע. בנוגע ליסוד הרביעי  - היעדר צידוק מספיק להפרה, קבע בית משפט כי הגמלה נשללה כדין, על אף שבית הדין לעבודה פסל, בדיעבד, את ההחלטה וקבע כי לא הוכח שהשוכר ניהל משק בית משותף עם התובעת. בית משפט הוסיף כי החקירה שהביאה לשלילת הגמלה, נערכה על פי חוק ובהתחשב באינטרס הציבורי, המחייב זהירות בשימוש בכספי ציבור והמחייב את הנתבע לפעול לבירור אמיתי של זכאות מבוטח לגמלה ויש להעדיף את אינטרס הציבור על אינטרס קיום החוזה. בנוגע ליסוד החמישי – הקשר הסיבתי, קבע בית המשפט לאחר שבחן את הראיות והעובדות, כי מהם עולה שהחוזה נחתם לפני שהוגשה התביעה לגמלה ומכאן שהשוכר לא יכול היה להסתמך עליה לשם תשלום דמי השכירות והמסקנה היא שפעולת הנתבע לא היא שהובילה להפרת החוזה מצד השוכר.  לגופו של עניין, דחה בית המשפט את התביעה ללא צו להוצאות בנסיבות העניין.

ד"ר דוד סער, עו"ד

למידע נוסף בנושא עורכי דין - דיני נזיקין וביטוח לאומי בקרו באתר מה הסיכוי - עורכי דין עונים על שלות

אודות מחבר המאמר

yaeloosh