על הספר "הגעגוע של קין" מאת רון דהן

ספר הביכורים של רון דהן "הגעגוע של קין" (הוצאת גוונים) מציע שירה מרגשת, מדויקת, כנה ואותנטית. כל אחד מהשירים בקובץ הזה עומד בגאון בפני עצמו, אך קריאת הספר כיצירה אחת, מארגנת, מוכיחה שוב כי השלם גדול מסך חלקיו.

זוהי יצירה אקזיסטנציאליסטית במהותה, אך השאלות שנשאלות בשירים אינן שאלות על משמעות כי אם שאלות על המקום. האדם מחפש מקום. והמקום אינו נקודת ציון גיאוגרפית, אלא מצב, נוכחות מלאה, פאזל פנימי שבו החלקים מתחברים זה לזה מבלי לצרום. "אני אספן חרוץ של מקומות/ אבל אין לי היכן להניח אותם"  כותב דהן בשיר הראשון במחזור "בשבחו של מקום" שמופיע בספר ובעצם מסכם את מסעותיו הפנימיים והפיזיים של המשורר  שמתקיימים במרחק הבלתי ניתן לגישור בין הבל, בחיר לבו של אלוהים, לקין, הנודד הנצחי. המסעות מתקיימים בין מדינות, מצבי תודעה, נשים  ודפי ההיסטוריה. הם אמנם מתכתבים עם השירה העולמית והמקומית, ובייחוד עם שירתו של נתן זך (השירים של נתן זך מרגשים אותי, עמ' 21) אך בליבו של כל מסע - עומד החיפוש אחר המוחלט אך נטול דרמטיות של הציפייה לגאולה, שכן הגאולה עבור הדובר אינה טרנסנדנטית, אלא פנימית, שקטה, כבקשה שנלחשת: "ללמוד להתבונן מבלי לקוות" (מתוך "המעבר לכפר").

במסע שבין מקומות, חופים ואוקיינוסים, בין הסדקים לאבנים עצמן, מקיים דהן דיאלוג עם כל מה שאינו יציב – התחלפות העונות, היקיצות, שקיעת החמה והאור הרך של השחר. בין החרכים בקירות של הנפש לצלילי מטוס ממריא או רכבת משקשקת נרקם בספר תהליך שפותח בהעדר "השעה הזו ביום/ בה אני מבין,/ שנעדרתי מכאן כל חיי/ והשעה אחריה/ בה אני יודע,/ עדיין נעדר (מתוך 'היעדרות') ומסתיים בשאלת השאלות שמבקשת למשמע לאחור את הכול "בכל זאת/ מה יישאר אחרי מותנו?/ צל צלה של נוכחות/ תנודות האבק בין פינות החדר/ ועוד פחות מזה" (מתוך 'לקראת התקלפות').

הקובץ כולל 31 שירים קצרים וארוכים שנכתבו במהלך עשר שנים, לדברי המשורר.

את הספר ניתן לרכוש ברשת סטימצקי וצומת ספרים.

באתר הוצאת גוונים או ישירות דרך הבלוג של רון דהן.