אי גרין ישראל - E Green - הטיפול בפסולת אלקטרונית בעולם

הטיפול בפסולת אלקטרונית בעולם

הן האיחוד האירופי והן מדינות רבות בעולם כמו ארה"ב, קנדה, יפן, דרום קוריאה וטייוואן, פועלים למען ניהול הפסולת האלקטרונית בתחומם.

ניתן לראות אם כן יישומים שונים בעולם למערכי ניהול פסולת אלקטרונית, כשמרבית המדינות מטילות את האחריות על היצרנים או היבואנים. כמן כן, ניתן לראות כי במרבית המקרים מוטל היטל כלשהו על משתמשי הקצה, על מנת לאפשר את כלכליות התהליך.

במדינות רבות בעולם, בהן לא קיימת חקיקה בנושא, נפוצות תוכניות רשות שונות, הנעשות ברמה מקומית, ללא יעדים מוגדרים וללא מערכות בקרה ודיווח (דוקטורי בלאס ו.).

תוכניות רשות בד"כ מופעלות ע"י המשרד להגנת הסביבה, חברות גדולות ורשויות מקומיות, וכוללות מרכיבים שונים של טיפול בפסולת אלקטרונית ואיסופה. כיוון שכיום חברות נמדדות בתרומתן לחברה ולשמירת הסביבה, חלק מהחברות מפעילות תוכניות רשות על מנת למצב את עצמן כחברות "ירוקות". חלקן מציעות תוכניות אלו מכיוון שהן מעוניינות לעבוד בצורה זהה באזורים שונים, בייחוד כאשר הן כבר נדרשות לעמוד בתקנות איכות סביבה במדינות מסוימות. מכיוון שיש ערך כלכלי לפסולת אלקטרונית, קיום תוכניות רשות ע"י החברות הוא למעשה חלק מתחשיב כלכלי. חקיקה או איום בחקיקה מהווה בד"כ זרז לתוכניות הרשות ולכן תוכניות רשות הן חלק משלים בתהליך הכולל לטיפול בפסולת אלקטרונית.

המשרד להגנת הסביבה האמריקאי מפעיל תוכנית רשות לעידוד הטיפול בפסולת אלקטרונית כצעד ביניים עד לחקיקה פדראלית בנושא (U.S. EPA).  מכיוון שתוכניות הרשות מבוצעות בהתנדבות, לא מוגדרים יעדים ותחומי האחריות אינם חד  משמעיים. בנוסף, אופי התוכנית נתון לשיקול דעתו של המבצע ומנגנון הדיווח אינו מוסדר או מחייב. חברות המנסות להיתפס כידידותיות לסביבה ו"ירוקות", יכולות להשתמש בביצוע תוכניות אלו במה שקרוי "greenwash", כלומר הן תשתמשנה בתוכניות אלו כראווה ל"פעילותן הסביבתית" אך בעצם אינן מגינות או עושות את המיטב האפשרי (דוקטורי בלאס ו.).

קרדיט למאמר מגיע ליוסי שמחון ורונית קסטרו זיידנובר.