תביעה והכרה לאבהות בבית המשפט

בעולם המודרני אנו נתקלים מדי יום בתביעות אבהות. תביעת אבהות מוגשת על פי על ידי קטין באמצעות אמו הפנויה כנגד מי שנטען להיות אביו לצורך קביעה כי מולידו הוא אכן אביו. חוזר של משרד הפנים קבע כי בתוך שנה מיום לידת הקטין, תמסר למשרד הפנים על ידי אשה פנויה וגבר הטוען לאבהות, הודעה בדבר הכרה באבהות. הצדדים אמורים לחתום על טופס הכרה באבהות בפני עובד בכיר של הלשכה האזורית של משרד הפנים. במידה ותנאים אלה ימולאו, ירשמו פרטי האב בתעודת הלידה עפ"י הצהרה זו.

הבעיה נוצרת במקרה והאב אינו מוכן מסיבה זו או אחרת לפנות למשרד הפנים ולהצהיר על אבהותו עד הגיע הקטין לגיל שנה. כאשר אישה פנויה ילדה את הקטין והאב מתנגד לתביעת האבהות אז בית המשפט צריך להכריע בין שתי זכויות יסוד - זכותו של הקטין לדעת מיהו אביו, שהינה זכות חשובה הנגזרת מכוח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, מול זכות היסוד של האב שלא להיפגע בגופו בגין בדיקת רקמות. האישה זכאית לבקש מבית המשפט להורות על מתן צו לקיום בדיקת רקמות יכולה להעיד באופן הטוב ביותר על קיום או העדר אבהות, אך אין חובה על האב להסכים לבדיקה. משמעות הסירוב לביצוע הבדיקה פועלת לרעת האב ורואים במיאון נימוק משמעותי אשר על פיו יוכרע הדין. חשוב לציין כי בית משפט יכול לחייב אדם סרבן לבצע בדיקת רקמות במזונות קטין.

חשוב להבין כי תשלום מזונות לקטין נמשכת עד הגיעו של הקטין לגיל 21 או עד תום שירותו הצבאי, המוקדם מביניהם. מדובר בתשלום יקר לטווח ארוך ולכן נדרש לשקול היטב נושא זה על מנת שלא לגרום לטעויות שקשורות בכסף רב למשך שנים רבות.

ההלכה של בית המשפט העליון היא שבמקרים בהם גבר מקיים יחסי אישות עם אשה, הוא נוטל על עצמו את האחריות לכל תוצאה. ניתן לפנות לבית המשפט בטענה של גניבת זרע מכוח עקרונות דיני הנזיקין השוללים מצג שווא או מצג כוזב וכן מכוח דיני החוזים המחייבים לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. אך טענה זו עדיין לא נתקבלה בפסיקה.

אם אמו של הקטין נשואה ועולה הטענה כי גבר אחר שאינו בעלה הוא אביו של הקטין הרי שקיימת חזקה לפיה "רוב הבעילות אחר הבעל", דהיינו רואים את הבעל כאביו של הקטין, וזאת מחשש למימזור הקטין, נוכח החומרה הנובעת בהלכה היהודית מהכרזתו של צאצא כממזר (אחד האיסורים החמורים על ממזר הינו האיסור להתחתן).