מהו הסדר ראיה בהסכם משמורת בעת גירושין

בעת גירושין האב והאם נשארים יחדיו האפוטרופוסים של ילדיהם המשותפים. במילים אחרות, זו זכותם וחובתם של האב והאם לדאוג לצרכים החומריים והנפשיים של הקטין אשר כוללים חינוך, לימוד, הכשרה לעבודה, שמירה על נכסיו, ניהולם ופיתוחם וכן להחליט איפה יגור עד גיל בגרות. כאשר הורים עוברים תהליך של גירושין יש לקבוע משמורת.

כלומר, אצל מי יגורו הילדים. הקובע החלטה זו הוא בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני- איפה שהוגשה תביעת גירושין. משמורת נקבעת על פי טובת הילדים ובהתאם לתחקירים של נציג משרד הרווחה בשני בתי ההורים, אך קיים מושג אשר נקרא חזקת הגיל הרך אשר אומרת שעד גיל שש הילדים יושארו בחזקתה של האם אם אין נסיבות מיוחדות להרחקתם ממנה.

הנחה זו ניתנת לסתירה ובשנים האחרונות ניתן לראות יותר יותר אבות אשר רוצים להילחם על משמורת הילדים ולא לשתוק מול חזקת הגיל הרך. תחקירים על ידי עובדת סוציאלית נקראים בדיקת מסוגלות הורית. בדיקה זו כוללת ראיונות, תצפיות, ובדיקות פסיכולוגיות ואישיותיות למען אפיון והערכה של כל הורה לגבי כישורי ההורות שלו. בדיקה זו היא בעצם חוות דעת של מומחה וכן בעת משפט משמורת ניתן לזמן את המומחה כעד ולתחקר אותו כיצד הגיע להחלטות כאלו ואחרות ועל מה הסתמך.

מן הצד השני של משמורת על הילדים קיימים הסדרי ראיה. הסדרי ראיה הינם בעצם תקופות הזמן בהם הילדים יהיו אצל ההורה שהם אינם בחזקתו. מדובר החל משעות, ימים, סופי שבוע, חגים והחופש הגדול. את סעיף הסדרי ראיה ניתן לקבוע בהסכמה של ההורים או על ידי סמכות שיפוטית. ישנם מצבים שההורים מחליטים ביחד מי יקבל משמורת ומה יהיו הסדרי ראיה, אך חובה לקבל אישור מסמכות שיפוטית כי ההחלטה של ההורים תואמת לטובתו של הקטין.

חשוב לציין, כי כל הסדר ראיה או משמורת ניתן לשנות באמצעות פניה אל בית משפט לענייני משפחה או פניה אל בית הדין הרבני רק אם הפניה נעשית משיקולים של טובת הילד. הפונה אל הסמכות השופטת במטרה לשינוי הסכמים אלו, חובת ההוכחה לסיבת השינוי מוטלת עליו.