סדרי ראיה

במצב בו הילדים נמצאים אצל האב או האם כלומר, במשמורת של אחד ההורים, נשארת להורה השני הזכות לבקר את הילדים ולראות אותם. אופן סדרי הראיה יכול להיקבע על ידי הצדדים עצמם, על ידי בית המשפט או בית הדין, אם הצדדים אינם מסוגלים להגיע להסכמה בנושא זה ביניהם. מקובל מאוד שעובדת סוציאלית מתערבת כאשר מתקיים ויכוח על משמורת או על סדרי ראיה, והמפגשים נערכים בהתאם להמלצותיה המוגשות בתסקיר סעד. במקרים מסויימים, מבקש בית המשפט ביוזמתו, או על פי בקשת אחד הצדדים, חוות דעת של פסיכולוג מומחה גם לנושא המפגשים בין הילד או הילדים להורה שאינו משמורן.סרבנות קשר- או תסמונת הניכור ההורי כבר קרו בעבר מקרים בהם על סמך גישת "הניכור ההורי", פסק בית משפט שילד יהיה במשמורת האב. "תסמונת הניכור ההורי" (Parental Alienation Syndrome) או "סרבנות קשר" עוצבה על ידי ריצ'רד גרדנר, פסיכיאטר אמריקני, שפיתח תאוריה זו. מדובר במקרים קיצוניים מאוד בהם בשל הסתה קשה של הורה אחד מנתק הילד את הקשר עם ההורה השני, ממאן לפגוש בו ומסרב להיות עמו בקשר ילדים אלה הופכים להיות "סרבני קשר" או "בנים מורדים". התפיסה הרווחת היא שהורה המונע קשר כזה הינו הורה שאינו מודע לצרכים של הילד ואינו רגיש להם ובשל כך אינו יכול לתפקד כהורה משמורן טוב ועדיף לילד לגדול אצל הורה שיאפשר קשר עם שני ההורים ולא ימנע קשר בינו לבין ההורה האחר. לינה אצל ההורה שאינו משמורן אין קביעה שיפוטית חד משמעית, לגבי לינה אצל ההורה שאינו משמורן, כאשר מדובר בילד בגיל צעיר מאד. דעות שופטי בית המשפט לענייני משפחה אינן אחידות. ישנם שופטים החושבים שמגיל חצי שנה עד שנה יכול ילד לבלות לילה בבית ההורה השני, וישנם שופטים הטוענים כי ילד יכול לבלות עם ההורה האחר ששי-שבת רצוף הכולל לינה, החל מהגיעו לגיל שנתיים או שלוש. גם הפסיכולוגים העוסקים בנושא חלוקים ביניהם בסוגיה זו. יש לציין שכל מקרה הוא לגופו, וישנם מקרים בהם טובת הילד היא ללון אצל ההורה האחר, וישנם מקרים בהם אין לנתקו ללילה מההורה אליו הוא רגיל. לעיתים קרובות נוצר מאבק בין ההורים על נושא הלינה. אמהות רבות (שלרוב הן ההורה המשמורן) בדעה שילד מתחת לגיל מסוים אינו צריך לישון אצל אביו. אחרות עושות בכך שימוש ורואות בסדרי הראייה בכלל ובלינה בפרט "נשק" כנגד האב. סיטואציה כזו אינה מטיבה עם הילדים.

 מחלוקת בין הורים בזמן הליך הגירושין אינה אמורה לפגוע בילדים, אולם לעיתים בלהט הויכוח והסערות הרגשיות נשכחת טובת הילדים וכל הורה רואה רק את האינטרס הפרטי שלו. על פי ההלכה הפסוקה חשוב מאד שילד יהיה בקשר עם שני הוריו ויש חשיבות רבה לסדרי ראייה קבועים, רצופים ומסודרים בין הילד לבין ההורה שאינו משמורן. במקרים קיצוניים מעבירים משמורת מההורה המגדל את הילד להורה השני, אם בית המשפט נוכח לדעת שההורה המשמורן מונע בצורה פעילה כל קשר בין הילד לבין ההורה השני ומדיח את הילד בצורה קיצונית וחמורה כנגד ההורה השני. כאמור, אלו הם רק מקרים קיצוניים ורק במקרים ספורים, עד כה, קבע בית המשפט כי ילד יעבור מהורה אחד לשני רק מפני כך שההורה המשמורן אינו מאפשר קשר סביר ומפגשים עם הילד.