דיני מזונות

חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) מדבר עלמזונות של זוגות מעורבים או שאינם יהודים והוא מטיל על ההורים חבות שווה לזון את ילדיהם באופן יחסי להכנסותיהם. בניגוד לכך במקרה של זוגות יהודים חל הדין האישי - דין תורה. על פי הדין האישי יש הבדל בסיסי בחובת תשלום המזונות לילדים בין הגבר לאשה.

1. חיוב האב במזונות ילדיו:חייב אב בפרנוס ילדיו לפני פרנוס עצמו, גם אם מדובר באב עני או המתקיים מקצבה כלשהי, מחויב האב בפרנסת ילדיו. הפסיקה מבחינה בין צרכים חיוניים כגון: אוכל, הלבשה והנעלה, מדור, חינוך ורפואה לבין צרכים עודפים שהנם מדין צדקה שאפשר לחייב בהם את האב רק אם הוא מסוגל לכך כלכלית כגון: חוגים, שיעורים פרטיים, בילויים, מתנות, נסיעות בארץ ובחו"ל ועוד.האב חייב גם לשלם דמי טיפול בילדים הזקוקים לסיועה ולטיפולה של האם, בין שהיא מטפלת בהם בעצמה ובין שמישהו אחר מטפל בהם. דמי הטיפול מהווים חלק מהמסגרת הכוללת של המזונות שאותם חייב האב לילדיו הקטינים.

עפ"י הדין אב חייב לזון את ילדיו עד גיל 18, כאשר קיימת הבחנה בין שלוש קבוצות גילים, על פי הפירוט הבא:ילדים עד גיל 6: החיוב הנו מדין תורה וזהו חיוב אבסולוטי.ילדים מגיל 6 ועד גיל 15: החיוב הנו מכוח תקנות חכמים ותקנות הרבנות הראשית לארץ ישראל וזהו מעין חיוב אבסולוטי. האב חייב לזון את ילדיו כדי מילוי כל צורכיהם ההכרחיים.ילדים מגיל 15  ועד גיל 18: החיוב הנו מכוח דין צדקה. האב מחויב לממן את צורכיו של הילד לרבות מימון לימודי התיכון.הפסיקה מחייבת את האב לזון את ילדיו בתקופת השירות הצבאי בסך השווה לשליש הסכום ששילם האב עד אותו זמן.

2. חיוב האם במזונות ילדיה:האם חייבת במזונות הילדים רק מדין צדקה ורק אם היא מסוגלת להשתתף בצורכיהם, וזאת  אחרי שסיפקה קודם לכן את צורכיה. על פי דין צדקה משתווה החובה של האם לחובתו של האב לזון את ילדיהם. החובה מדין צדקה מתממשת ויכולה להתממש, רק אם מוכח שהאם היא אשה אמידה, המסוגלת לפרנס את ילדיה.