טמל- הכנסת עבודה

טמל- הכנסת עבודה

סעיף 2(2) – מקור להכנסה שהיא הכנסת עבודה ההכנסה יכולה להיות בכסף או בשווה כסף במישירן או בעקיפין לעבוד או לאחר לטובתו – הגדרה רחבה שבאה להתגבר על הסוואת ההכנסה אצל מעבידים ועובדים, בדרך של "החזר הוצאות". ראוי להחיל את העיקרון של סעיף 2(2) על כל הסעיפים הקטנים של סעיף 2. עד הרפורמה – בסיס ההכנסה נשחק כי העובדים היו משלמים רק על החלק הגלוי (המשכורת עצמה בלי ההטבות) המעבידים לעומת זאת יכלו לנכות הוצאות על הטבות שנתנו למעבידים מההכנסות שלהם. מטרת הרפורמה הייתה להרחיב את בסיס מס ההכנסה כך שכל מה שעובד מקבל כשכר יהיה חייב במס.

נפקויות סיווג ההכנסה כהכנסת עבודה:

1.       ניכוי מס במקור – יעלות מנהלית, המעביד משמש כידו הארוכה של פקיד השומה.

2.       הגשת דו"ח למס הכנסה – פטור מהגשת דו"ח על שכירים שעיקר הכנסתם היא הכנת עבודה – סעיף 134(א)(1) (כי יש פיקוח של המעביד).

3.       מס מעסיקים.

4.       מס שכר לפי חוק מע"מ – מלכ"ר / מוסד כספי צריכים לשלם מס על הכנסת העבודה של עובדיהם (מלכ"ר 9% ומוסד כספי 17% על השכר + 17% על הרווח).

5.       אמנות מס – הוראות שחלות רק על הכנסת עבודה.

6.       פטורים – סעיף 9(7)(א) – פיצויי פיטורין עד סכום מסוים פטורים ממס אם יש יחסי עובד מעביד.

תנאי מקדמי להחלת הסעיף הוא קיומם של יחסי עובד מעביד (פס"ד הפועל טבריה, ראה המשך).

4 חלופות של סעיף 2(2):

1.       "השתכרות או ריווח מעבודה" – הצורה הפשוטה ביותר והמקובלת ביותר של הכנסת עבודה (עבודה עם תלוש משכורת). פס"ד דרבי כימיקלים – הכנסה של עובד מהעמדת הרכב שלו לרשות המעביד. זו לא הכנסת עבודה אלא הכנסה לפי סעיף 2(6).

2.       " טובת הנאה או קצובה":

פס"ד דן – בגדי הקיץ והכובע – בגדי עבודה. בגדי החורף – הנאה פרטית שמפיק העובד, הכנסה מוסווית שראוי לחייב מבס כ"טובת הנאה". מבחן "נוחות המעביד":

ויתקון – האם המצרך / שירות שניתן לעובד ישמש אותו להנאתו האישית או שהנאה זו היא טפלה והעיקר הוא נוחות המעביד שפירושה – טבעו של התפקיד מצריך את העובד להיזקק למוצר ואז אין זו "טובת הנאה".

שוויה של טובת ההנאה – כשווי השוק של טובת ההנאה (חריג: יחסים מיוחדים, תום לב וכדומה) – סעיף 10 לחוק המע"מ.

3.       "תשלומים שניתנו לעובד לכיסוי הוצאותיו, לרבות תשלומים בשל החזקת רכב או טלפון, נסיעות לחו"ל רכישת ספרות או ביגוד אך למעט תשלומים כאמור המותרים לעובד כהוצאה":

הסיפא – ההחזר של המעביד לעובד לא יוכר כהכנסת עבודה אם העובד יכול לנכות זאת כהוצאה.מבן ההוצאות המותרות לעובד? סעיף 17 לפקודה וסעיף 31 שמפנה ל:א. תקנות ניכוי הוצאות רכב.ב. תקנות ניכוי הוצאות מסוימות.ג. תקנות ניכוי נוספות.חשוב לשים לב שהחזר הוצאות והחזר הלוואה של המעביד לעובד שהעמיד לו עקב הצורך לשרת את המעביד לא יחשבו כטובת הנאה לעובד.

4.       "שווי של שימוש ברכב או ברדיו טלפון נייד שהועמד לרשות העובד":

הצמדת רכב לרשות העובד. כאשר עובד מקבל רכב צמוד יש לראותו כאילו קיבל הכנסה בשווי הקבוע בתקנות. כנ"ל לגבי טלפון נייד.

מתנות מעובד למעביד – החזקה היא שכל מה שנותן המעביד לעובד הוא בתמורה לעבודה ועל כן זו "טובת הנאה" החייבת במס לפי סעיף 2(2). (חריג פס"ד סלפיתי).    תנאי מקדמי לתחולת הסעיף – האם מתקיימים יחסי עובד מעביד:

פס"ד הפועל טבריה:

1.       מבחנים כללים מדיני העבודה – שמגר מעדיף אותם כדי ליצור אחידות משפטית.א. מבחן ההשתלבות (מבחן חיובי (אינטגראלי), מבחן שלילי (עסק עצמאי).ב. מבחן כלי העבודה .ג. מבחן צורת התשלום.ד. מבחן הקשר האישי.ה. מבחן המרות והפיקוח.

2.       מבחניו של פרופסור אדרעי - א. מבחן הסיכון הכלכלי – מבחון מיוחד לעורך דין דיני המיסים וכאשר הסיכון הוא על המועסק נקבע שאין יחסי עובד מעביד. ב. מבחן ההקלה על גביית המס.

שופטים וחברי כנסת אינם נחשבים עובדים אך לצרכי מס הם נחשבים כעובדים לכל דבר ועניין.

מנהלים בחברות – פס"ד סריגי ארצי – חברה לא משלמת משכורות והמנהלים מושכים "דמי ניהל". נקבע שאם המנהל מעורה בחברה כמו מנכ"ל ברור שהוא עובד אבל אם הוא חבר דירקטוריון הוא לא עובד (חל עליו סעיף 2(10).