עמלות סליקה ומהי עמלה צולבת

בתקופה האחרונה אנו עדים לריבוי כתבות בנושא עמלות הסליקה שגובות חברות כרטיסי האשראי. הדיון בעיתונות הינו חלק מההתמודדות עם נושא הקרטלים בישראל ובפרט בשני תחומים: כרטיסי אשראי ותקשורת סלולארית (שם הדיון הוא על דמי קישוריות שהיא המקבילה של העמלה הצולבת)

להלן סקירה קצרה של הנושא באמצעותה ננסה לצייר תמונה ברורה של עמלות סליקה ומה צפוי לבתי העסק בתחום זה.

תהליך סליקת כרטיסי אשראי

מנפיק – שהוא הגוף המנפיק ללקוחותיו כרטיסי אשראי.

לקוח – מחזיק הכרטיס.

בית עסק – המכבד את כרטיסי האשראי.

סולק – המוסד הפיננסי באמצעותו מקבל בית העסק את התשלום.

בית העסק קשור בקשר חוזי עם הסולק. במסגרת זו מתחייב הסולק, כנגד עמלה, לזכות את בית העסק בתמורה המגיעה לבית העסק בגין העסקאות שביצעו אצלו הלקוחות המחזיקים בכרטיס אשראי .

העמלה אותה גובה הסולק עבור מתן שירותי סליקה לבית העסק היא "עמלת בית העסק".

הסולק מצדו משלם למנפיק עמלת מנפיק הקרויה "עמלה צולבת".

עמלה זו מגולמת בעמלת בית העסק שגובה הסולק.

כלומר, עמלת סליקה של בית העסק מורכבת מעמלת הסליקה ומעמלת המנפיק, המגולמת בעמלה הצולבת.

מהזווית של בית העסק מה שמעניין אותו היא עמלת בית העסק הכוללת את העמלה הצולבת ועמלת הסליקה.

עמלה זאת עומדת היום על כ- 2% - 1.8% בממוצע.

מתוך זה רכיב העמלה הצולבת הוא 1.1%, ואמור לרדת בקרוב ל- 0.975% ועמלת הסליקה גרידא עומדת בממוצע על כ- 0.8%. כלומר בית עסק שמשלם עמלת בית עסק בסך 1.9% יכול להרגיש שאינו מופלה לצד כלשהו.

עמלה צולבת נקבעת בין חברות כרטיסי האשראי ומאושרת על ידי הממונה על ההגבלים.

עמלה זאת עומדת במרכזו של ויכוח סוער ומתמשך.

לכאורה הויכוח הוא על אופן החישוב וגובה העמלה. במהות מדובר בויכוח על שימור הרווח הבטוח של חברות כרטיסי האשראי ונסביר.

בויכוח המשפטי בין חברות כרטיסי האשראי לממונה, טענו הראשונות כי יש לקבוע את שיעור עמלה צולבת באופן שיכסה על כל הגירעון ביחס שבין הוצאות ההנפקה שלהן לבין הכנסותיהן ממחזיקי הכרטיסים.

הממונה, שדעתו נתקבלה טען שהחישוב צריך להתבסס על עלויות הבטחת התשלום בעסקאות השונות והעלויות הנלוות לכך.

הסיבה הלא פחות מהותית היא שזהו הרכיב המונופוליסטי שמוסכם בין חברות כרטיסי האשראי וככל שהוא יהיה גבוה יותר ההכנסה הבטוחה שלהן תהיה גבוהה יותר והתחרות בפועל תהיה פחותה.

עמלת סליקה לבית העסק

עמלת סליקה נקבעת בין הסולק לבין בית העסק ולפחות ברמה התיאורטית יש כאן מקום למשא ומתן.

יחד עם זאת הגורמים המשפיעים באמת אינם יכולת המו"מ של בעל עסק זה או אחר אלא גורמים כלליים יותר.

המטרה של עמלת סליקה היא לכסות את העלויות התפעוליות ועלויות הסיכון בצד של הסולק.

הסיכון נגזר בפרט מתחום הפעילות ומסוג הסליקה. סולק שעוסק בסחורה שהסיכוי שהעסקה תוכחש יידרש לעמלה גבוהה יותר שכן גם העלויות התפעוליות וגם הסיכונים במקרה זה גבוהים יותר.

דוגמא נוספת היא התוספת המקובלת בארץ בשיעור של 0.3% על עסקאות בכרטיס חסר (בהן הקונה אינו מזוהה במעמד הרכישה) לדוגמא עסקה טלפונית או עסקה אינטרנטית.

אם לסכם את הדיון מנקודת המבט של הסוחר הישראלי חשוב לדעת את כל הנקודות כדי לתאם ציפיות כאשר דנים במחיר עבור סליקה.

יחד עם זאת, מבנה השוק הנוכחי אינו משאיר מרחב רב לתמרון וגם את זה חשוב לדעת.

בנקודה זאת ראוי לציין את עבודתה של הממונה על ההגבלים אשר בהסכם סליקה צולבת חלקי (לא כולל כרטיס מסוג ישראכרט) שנחתם בינה לבין חברות כרטיסי האשראי, הוסכם כי העמלה הצולבת תרד באופן הדרגתי במשך 6.5 שנים החל מ - 1.25% ב-2006 ל - 0.875% בסוף 2012.

המדרגה הקרובה היא ביולי  2010- אז תרד העמלה ל - 0.975%.

אנו מצפים כי הנחה זאת תגיע גם לבתי העסק וכי בסוף התקופה תפחת עמלת בית העסק מרמה של כ- 2% לרמה של כ- 1.5%.