לדעת - מי שיודע כמה יש לו, אין לו הרבה - מי יודע יותר?

לדעת - מי שיודע כמה יש לו, אין לו הרבה - מי יודע יותר?

יש משפט שאומר, אם אתה יודע כמה רכוש / כסף יש לך, אז כנראה שאין לך הרבה כסף. וככל שיש לאדם יותר, כך הוא פחות יודע כמה יש לו, מאחר שאין לו את היכולת לעקוב ולדעת כמה יש לו.

והמשמעות הרוחנית של המשפט הזה היא, שאם אתה מסוגל לומר את מה שאתה יודע, הרי שאינך יודע הרבה. ונסביר: ככל שהדבר מורכב יותר, כך קשה יותר להסביר אותו. וככל שהאדם מבין בשכלו דברים יותר מורכבים, כך הוא פחות מסוגל לשתף אחרים בידע שלו כפי מה שהוא, והוא יכול לנסות להעביר להם רק חלקים מהידע שלו, בצורה של משל ונמשל וכיו"ב.

וניקח לדוגמא את העניין של המשלת משלים. מתי צריך להשתמש במשל ונמשל? כאשר הנמשל קשה לאדם להבין אותו, במקרה כזה מספרים לו את הנמשל באמצעות משל.

והדבר דומה גם לדבר גדול שאי אפשר לראות את כולו בבת אחת, אלא כן אפשר לראות רק העתק שלו ודמות שלו על גבי תמונה. לדוגמא, גלקסיית שביל החלב שבתוכה כדור הארץ שלנו נמצא, או אפילו כדור הארץ שלנו, או אפילו המדינה שבה האדם נמצא, האדם לא מסוגל לראות את כל המדינה, כדור הארץ, הגלקסיה שלנו בבת אחת באופן ישיר. והאדם כן יכול לראות את הדברים האלו, באמצעות צילום ותמונה.

וכמובן שהפער בין הגלקסיה שלנו במציאות, לבין מה שהיא בתמונה, כמובן שהוא גדול מאוד. אך האדם שלא יכול לראות את הדבר הגדול עצמו, אז לשם כך מצמצמים עבורו את הדבר הגדול, כדי שהוא יוכל לשער בדעתו ובאמצעות הדמיון שלו את הדבר הגדול.

ואפשר להביא עוד דוגמאות נוספות, לדברים שלא ניתן לראות אותם באופן ישיר, אך כן ניתן להבין ולדעת עליהם קצת, באמצעות יכולת הדמיון ובאמצעות זה שרואים אותם בקטן ואח"כ האדם מנסה לדמיין אותם בגדול.

והנה, בני האדם יודעים ידיעות שונות. וכל אחד מבין את המציאות, ברמת עומק אחרת. והרעיון הוא, שאם האדם מסוגל להסביר במילים את מה שהוא יודע, הרי שזה אומר שהוא לא יודע הרבה. מאחר שהמציאות היא אין סופית. והבנת המציאות שלנו היא אין סופית. וכאשר האדם מסוגל להסביר ולהגדיר במילים את כל מה שהוא יודע, הרי שהוא לא יודע הרבה. כי הידע הוא אין סופי. ואין אפשרות להפוך אותו למילים מרוב שהוא גדול.

ולא רק שאי אפשר להסביר במילים את הידע האין סופי, אלא שגם אי אפשר אפילו לחשוב עליו בתוך מחשבה. ז"א הידע האמיתי הוא כ"כ גדול, עד שאפילו אי אפשר לחשוב עליו ולהכניס אותו לתוך מחשבה.

וכאשר אנחנו אומרים שמי שמסוגל להסביר את מה שהוא יודע, הרי שהוא לא יודע הרבה, הכוונה היא, שמי שיודע באמת, הרי שהוא לא מסוגל להסביר את מה שהוא יודע, אפילו לא לעצמו. ואפילו לחשוב על מה שהוא יודע, הוא לא יכול. אלא הידיעה שלו את מה שהוא יודע, היא ב"הלוך ושוב" ("רצוא ושוב"), דהיינו הוא "יודע ולא יודע", "מגיע ולא מגיע" ("מטי ולא מטי").

כי מאחר שהמציאות שלנו היא אין סופית, ומאחר שהשכל של האדם הוא סופי, ממילא לא ניתן להכניס את כל ידיעת המציאות אל תוך השכל האנושי. אך כן ניתן לדעת את המציאות כולה, באמצעות הדמיון ובאמצעות הרגש ובאמצעות ההתנוצצות של השכל. אך בכל מקרה, לא ניתן להכניס את כל ידיעת המציאות אל תוך השכל.

ובין כך ובין כך, מי שמסוגל להסביר לעצמו את כל מה שהוא יודע, הרי שהידיעות שלו הן סופית, וא"כ הוא לא יודע את האין סוף. כי מי שיודע את האין סוף, לא מסוגל להסביר את עצמו בשלמות, אפילו לא לעצמו. ז"א, הוא יודע ולא יודע בו זמנית, את ידיעת האין סוף.

ונסכם: מי שמסוגל להסביר לעצמו את כל מה שהוא יודע, ומי שמבין בשכלו שלו את עצמו בשלמות, הרי שהוא לא יודע הרבה על עצמו. כי המציאות שלנו היא אין סופית. וכאשר מגיעים להבנת האין סוף, שם ההסבר הוא כולו שתיקה.

המאמר מאת להצליח בכח המחשבה

הכנס לאתר וקרא עוד מאמרים על קושי, דמיון, רגשות, מציאות ועוד ...