תקשורת בתרבות המצרית בתקופת המונרכיה - תקשורת בהיסטוריה

עפ"י מאמרו של איניס התרבות המצרית, בתקופת המונרכיה, השתמשה באבן כאמצעי התקשורת הנפוץ. הכתיבה על האבן הייתה קשה ואופיינה בצורה ישירה או מעגלית של הקו, מלבניות ומיקום זקוף. כאשר הירוגליפים פוסלו על אבן הן עוצבו בזהירות ודמו לתמונות דקורטיביות. עם המהפכה הדמוקרטית צורת התקשורת עברה מהאבן לאמצעי כתיבה קל ונייד יותר- הפפירוס.

הפפירוס היה עשוי מצמח שגדל באזור הדלתא של הנילוס, כאשר את גזעיו של הצמח חתכו לאורך מתאים, ואת קליפתו הירוקה קילפו. אח"כ חתכו אותו לרצועות דקות והוא הונח בצורה מקבילה אחד לשני ואז חפף בצורה קרובה. מעליו הונחו עוד שתי שכבות נוספות והכול נחבט במשך שעתיים בפטיש עץ והדפים הוצמדו ליחידה שנלחצה ויובשה יחד. בכדי ליצור גלילות ארוכות הדפים הוצמדו אחד לשני. כדי לכתוב על הפפירוס השתמשו במברשות מקנה סוף שנחתכו בשיפוע מצד אחד וקיבלו מכה בכדי להפריד את הסיבים.יש שעושים על כך כיום תואר במנהל עסקים אורך המברשת נע בין 6 ל 16 אינץ' והקוטר בין 10 אחוז ל 6 אחוז מאינץ'. לוח הצבעים הכיל שני גביעים לדיו שחור ואדום, וכלי למים. הכתיבה הייתה מימין לשמאל, והטקסט סודר בצורה אנכית או אופקית של טורים בקווים בעלי גודל זהה שיצר דפים. שאר הפפירוס נשאר מגולגל למעלה בצידו השמאלי.

חרס הנהרות של בבל ואשור שימש כגיליונות כתיבה. את החרס היו לשים ומעניקים לו צורה של לוח ועליו חרתו בכתב יתדות כל עוד הוא לח. החריתה הייתה באמצעות קנה סוף חד אך ציור קווים ישרים נטה למשוך את החימר למעלה ולכן הוכנס לשימוש חרט משולש בגודל של עיפרון, בעל ארבעה דפנות שטוחות וקצה משופע. כתב היתדות התאפיין במשולשים ובצירוף קווים מקבילים, מורכבות הסימנים אילצו את הסופר לשנות כל הזמן את צורת הכתיבה שלו מה שהביא למעבר מכתב ציורים לכתב סימנים. הכתיבה הייתה משמאל לימין כך שהמילים אורגנו לפי הסדר ההגיוני שלהם במשפט והשורות היו אופקיות ועוקבות. חותמים גליליים עליהם נחתמו סימנים אישיים שימשו להטבעת חתימות על חוזים בדבר רכוש.

עפ"י מאמרו של הבלוק באימפריה היוונית על עורכי דין, כ 700 שנה לפני הספירה, הופיע האלף-בית היווני . המערכת היוונית הציבה את מיומנות הקריאה בטווח ידם של ילדים הנמצאים בשלב בו הם עדיין לומדים את הצלילים של אוצר המילים המדובר, וכך הפיצו את השיטה בקרב האוכלוסייה. שמות האותיות המרכיבות את המילה היוו שיר ילדים שנועד לקבוע את צלילי האותיות כסדרה קבועה במוחו של הילד, ובמקביל ליצור קורלציה חזקה עם תמונה של סדרת צורות שהילד מסתכל עליהן בעת שהוא מבטא את הערכים הצליליים. לאותיות לא הייתה משמעות משל עצמן, ובשל שיטה אוטומטית זו הקורא היה יכול לזהות את הערכים הצליליים של כל סימן ואת האמירות המורכבות מהן. השיטה היוונית יכלה לזהות את ההברות של כל שפה, בכך נוצרה האפשרות לכתוב בשתי שפות באותו סוג כתב והואצה האפשרות לתרגם בין שתיהן. למשל כדי לתרגם בין פרסית ליוונית אדם פרסי דו-לשוני קרא את המסמך, תרגמו ורשם אותו ביוונית.  המטרה העיקרית של האלף-בית הייתה תיעוד המורשת שבעל פה שעד אז נשמרה על ידי הזיכרון. השיטה ביטלה את עול השינון וניתן היה להעלות כל דבר על הכתב.  השימוש הראשון באלף-בית היה על אבן וחרסית. בחצי הראשון של המאה החמישית החל שימוש בפפירוס ובלוחות שעווה אך מוצרים אלו לא היו נפוצים, דבר שהקשה את התפשטות ההשכלה. ילדי בית הספר למדו על חול וחרס שהיו יותר מצויים וניתן היה לעשות בהם שימוש חוזר.

במאמרו של איניס אנו רואים כי השפעת הטכנולוגיה התקשורתית על הארגון החברתי במצריים הייתה בכמה אופנים, התפשטות השימוש בכתיבה הוביל לחשיבה חילונית ולדחיקת הספרות הדתית על ידי ספרות חילונית. המינהל הפך ליעיל יותר עקב ידיעת קרוא וכתוב, והחרטומים והפקידים שהיו ממונים על הגבייה והניהול הפכו למעמד חברתי גבוה והכתיבה למקצוע מועדף. התפשטות הכתיבה לוותה בעלייתן של דתות חדשות שהתמקדו בפולחן של הורוס ואוזיריס. הדת והמאגיה הפכו למוסדות עצמאיים. המאגיה חדרה למטפיסיקה, והאמונה הייתה שאם כתבת את שמה של ישות היה זה כאילו ציירת את דמותה המטריאלית. ריבוי האלים המשיך להתקיים והשמות נחשבו להתגלמות של האלים. המעבר מהאבן לפפירוס וכן השינויים הדתיים והפוליטיים הכבידו על הציוויליזציה המצרית ועד מהרה מצריים נכבשה על ידי העמים השמיים של סוריה. מצריים הצליחה להתארגן מחדש וגירשה את הפולשים ולאחר מכן פולחן תות שיחק תפקיד חשוב בממלכה החדשה והרפואה והכירוגיה התקדמו מאוד. בשומר התפתחה המתמטיקה,ההכנסות הגדולות חייבו לנהל מערכות מורכבות של חשבונאות ורישום. על החרסים העתיקים מתועדים חוזים משפטיים, הסכמי מכירה, רשימות, מלאים ועוד. התרחבות הפעילות המסחרית הצריכה כמות גדולה של יודעי קרוא וכתוב וכך בסמוך למקדשים הוקמו בתי ספר. תכונותיו של החרס עודדו את האחדת הכתב, ביזור הערים, צמיחת המקדשים והשליטה הדתית.

עפ"י מאמרו של הבלוק שהוא עורך דין פלילי , ההשפעה שהייתה על הארגון החברתי ביוון היא השפעה על ההשכלה ועל הדמוקרטיזציה.  שיטת האלף-בית ביטלה את תפקידו של הסופר והסירה את הסטאטוס האליטיסטי מידיעת קרוא וכתוב. השיטה אופיינה בלמידה של האלף-בית עוד מילדות וכך היה זמין לכולם. התרגום בין שתי שפות אפשר את השתתת הספרות הרומית על מודלים יוונים. האלף בית אפשר רישום ויזואלי במקום שימור אוראלי של מסרים. האנרגיות ששוחררו עקב כך שלא היה צריך להתאמץ לזכור תרמו להתרחבות הידע, הועלו רעיונות חדשים. רעיון חדש מממש את הפוטנציאל שבו רק כאשר הוא יכול להישמר, להיקרא ולהיות מופץ. נוצרו דרכים חדשות לדבר ולחשוב על החיים. השפה הכתובה לא הופקה בקצב מהיר דיו ולכן העולם הספרותי, בהיותו מוגבל מבחינה כמותית, דמה למועדון שחבריו מכירים אחד את מילותיו של השני. חלק ניכר ממה שנכתב דמה לכתוב ביצירות אחרות. היו גם מגבלות איכותיות, לא ניתן היה להגיע לאחידות גמורה של צורת האותיות עקב ההבדלים בכתבי היד ובמובנים של תקשורת המונים הייצור היה קשה. 

אודות מחבר המאמר

כותב אתרים ותכנים לגופים כגון: ספא קייטרינג והובלות