יסודות המשפט ושיטות המשפט באנגליה - מבט מעבר אל העתיד והשוואה אל הנעשה בארץ

באנגליה, נחלקים עו"ד ל2 הSolicitors והBarristers, כשההבדלים ביניהן משמעותיים וניכרים: ה- Solicitorsהם רוב עו"ד, העובדים מול לקוחות בעניינים אישיים ועסקיים (חוזים, צוואות, מיסים, ביטוח ודיני חברות) ולרוב פועלים כעצמאיים או מאוגדים במשרדים קטנים. תפקידם העיקרי, הכנת התיק לקראת המשפט אך במקביל הם גם מייצגים את לקוחות בביהמ"ש נמוכים, האיגוד המקצועי שלהם הוא, Law Society, למרות שאין דרישה חוקית להיות חבר בארגון, לארגון כוח רב לקבוע חוקים, בהסכמת השופט העליון ושופטים מובילים אחרים, הנוגעים להסמכה וההכנסה של ה  Solicitors. הBarristers מנגד עו"ד המתמחים באופן בייצוג בביהמ"ש גבוהים, וזאת מכוח המסורת הקובעת שצד המעונין להיות מיוצג ע"י עו"ד מחויב שעו"ד זה יהיה Barrister. ה Barristers גם מעניקים ייעוץ משפטי באשר לצוואות מסובכות, חוזי מקרקעין ושטרות נאמנות ובכך מתחרים נגד Solicitors, אך אלו לא מורשים להיפגש עם לקוחותיהם, אלא רק בנוכחות  Solicitors ומכאן ש2 עו"ד, תלויים זה בזה. ה Barristers לא מורשים להתאגד בשותפויות ולכן מקימים קבוצת לשכות של 12-15 פרקליטים, שמתמחים בתחומים מסוימים. חשוב לומר שכיום רבים חושבים שהאבחנה ביו Solicitors וBarristers מיותרת.

אנגליה אין  קריירה של שופט או הנדסאים,  אדם הופך לשופט רק לאחר שנים של עו"ד מוצלחת כפרקליט,  כשBarrister הופך לשופט הוא מקבל תואר ועדיין רשום באותה האגודה ולעתים אף מקבל בה תפקיד (כידוע, השופטים בביהמ"ש הנמוכים הינם מקצועיים ואנשי ציבור). באנגליה יש כמוהם כ 900 בדרגת  q.c, אין הפרדה בין השופטים לבין ה Barrister אלא יש קירבה מסוימת. הדגש בהסמכת עו"ד באנגליה נוטה לכיוון עו"ד ולא לקריירה כשופט.

במאה ה12  היו גילדות רבות, מעין ארגון מקצועי לכל סוג מקצוע, בהמשך המאה גילדות מסוימות נעלמו והיחידה שנשארה היא גילדת עו"ד. הגילדות נקראות Inns of Court, כשבמאה ה 14 מוקמות 4 כאלה, הגילדות נשלטו ע"י עו"ד בכירים בעלי כוח להוסיף חברים חדשים, הם יצגו את הגילדות בענייניה החיצוניים, שאפו למנוע תחרות לא הוגנת ע"י יודעי משפט מחוץ לגילדה, דאגו לשמור אתיקה מקצועית, ושמרו על סמכויות ענישה נרחבות. עד המאה ה19 הדרך להפוך לעו"ד הייתה רק באם תתקבל להתמחות רבת שנים בגילדה זו, וזה היה קשה להתקבל. המצב היום הוא שבכדי להיות עו"ד, לומדים תואר באוניברסיטה אך זה לא חייב להיות תואר במשפטים, ואז עושים הכשרה ב -INNS ואצל ה-Solicitors. היום מקובל ללמוד תואר עו"ד, אך זה מאוד משמעותי, היכן למדת, מי שלא למד משפטים עושה שנה השלמה ב INNS או אצל Solicitor וגם אחרי שעובר את הבחינות לא יכול לפתוח משרד לפני שעובר ניסיון מעשי כ Barrister נדרשת עוד שנה וכ Solicitor עוד 3 שנים. יתרונות המצב היום: בעבר לגילדות היו מונופול, על עו"ד, מי שלמד משפטים באוקספורד וקיימברידג' באנגליה, לא למד משפט מקובל אלא משפט רומי וכנסייתי, שלא היה רלבאנטי, היתרון בעבר: היה קשה מאוד להתקבל לגילדות, מה שמנע אינפלציה של עו"ד, והשאיר את רמתם כגבוה, עוד יתרון הוא ריכוזיות והעצמאות של הגילדה. (מזכיר במקצת, את מצב הפרטת ביה"ס למשפט בארץ)

החל מהמאה ה-14, צדדים שהפסידו בתביעתם בביהמ"ש המלכותיים היו פונים למלך בבקשה לחייב את היריב לנהוג באופן מוסרי ובתום לב. המלך העביר בקשות אלו ל Chancellor, פקידו הרישמי הגבוה ביותר ובעל הידע המעמיק במשפט המקובל, ועם הזמן הופנו בקשות אלו ישירות אליו. החלטות ה-Chancellor בבקשות התפתחו לתרכובת כללים משפטיים, הקיימת עד היום וידועה בשם Equity. הצ'נסלור שנושא עד היום בחצי תריסר כובעים שונים, קיבל סמכות מדהימה מהמלך כקצין קבילות והתוצאה היא שלשמוע את המילה של צ'נסלור משמעותה לשמוע את מילת המלך האישית. בדרך זו יצר הצ'נסלור, בצורה כוחנית ויעילה סדרה של הליכים שישברו את הרעה של הwrits. הוא מזמן את האדם אליו אישית ואותו אדם משכנע את הצ'נסלור שיש עילה וכתוצאה מכך מוצא צו שנקרא Subpoena ( תחת אזהרה ) שהוא צו לעונש, ה-Equity, אותו הצ'נסלור יצר, הוא לא תחליף למשפט המקובל אלא מולבש על המשפט מקובל, מעדן ומשפר אותו. הצ'נסלור עד המאה ה 18 הוא האיש היחיד שהוסמך לעשות את תפקידו, הוא ממלא מקום המלך, בהמ"ש של איש אחד ומאוד עסוק ולפיכך אם עושה טעות באים אליו אישית, אין עליו ערעור או רישום פלילי.  מכאן התפתח ביטוי אנגלי המדבר על "טביעת רגלו של הצ'נסלור", כלומר הלך רוחו של הצ'נסלור הוא המשפיע על הלך הדברים.

לתפקיד הצ'נסלור היום, בעיות רבות בהתייחס לעקרון הפרדת הרשויות, ולעצמאות הרשות השופטת, הבעיתיות המרכזית היא, שלאותו אדם יש גם סמכויות מתחום הרשות המחוקקת, גם סמכויות מתחום הרשות המבצעת, וגם מתחום השופטת, הוא אדם שידו בכל, הצ'נסלור שנשא עד היום בחצי תריסר כובעים שונים, מתפקד כפוליטיקאי לשעבר, שר בכיר בממשלה, הוא גם יו"ר בית הלורדים ברשות  המחוקקת, הוא גם שופט עליון שאחראי על מינוי שופטים ואחראי בנוסף על עוד תפקידים חשובים. האבסורד הכי גדול הוא, שהדוקטרינה של הפרדת הרשויות לא מתקיימת באנגליה, למרות היותה דמוקרטית, יש ביקורת רבה בנושא, ולכן הוא חייב להיות  מספיק עצמאי ואחראי לדעת שעליו להיות א פוליטי לחלוטין.

תפקיד שר המשפטים בישראל, במובן מסוים נחשב לבר השוואה לתפקיד הצ'נסלור באנגליה, והסיבה לכך היא שלשניהם תפקיד ביצועי, רשמי, אשר לו נגיעות רבות לתחום השיפוטי, ויכולות השפעה רבות על הרשות השופטת, ההבדל המרכזי הוא שבישראל, שר המשפטים לא קיבל אכן סמכות מספקת לבצע את 2 הדברים, ודיי שומר על עקרון הפרדת הרשויות. הוא היה יכול  בקונסטלציה מסוימת לפגוע בעקרון הפרדת הרשויות, ואז זה היה בעייתי, וזאת למשל, בנושא של אחריות להגשת תביעות, אך כיום שרי המשפטים בארץ לא מספיק דומיננטים, ע"מ לפגוע בהתנהגות החוקית של הממשלה, רובם נזהרים, מתפקידם הגבולי בממשלה, שנתפס ע"י חלקים מהעם, כתפקיד, רגיש בעל סמכויות שיפוטיות. יש לציין שהיוהמ"ש של הספא, הוא זה שאחראי על השמירה על הפרדת הרשויות בממשלה.

אודות מחבר המאמר

כותב אתרים ותכנים לגופים כגון: תואר ראשון , הובלות וביטוח רכב