אצל מי הילד יגדל - הסכם משמורת

בני זוג אשר מחליטים להתגרש זה עניין אחד, אך כאשר מדובר על בני זוג שהם גם הורים לילדים העניין של גירושין כבר הרבה יותר מסובך, כי הם משפיעים ישירות על הילדים שלהם בהווה ובעתיד.

היחסים בין ההורים לאחר גירושין יהיו תמיד לנושא שיחה ותמיד יעלה הרבה רגשות מעורבים אצל הילדים ואם בני הזוג לא יעברו תהליך גירושין בצורה מתורבתת הדבר יכול להפר את האיזון של הילדים ולפגוע בהם קשות מבחינה נפשית.

לאחר גירושין של זוג הורים ישנו העניין של משמורת מלאה או משמורת חלקית. המושג משמורת בעצם מתקשר למי יגדל את הילד וידאג לצרכיו הנפשיים והפיזיים ביום יום ולעתידו. החוק אומר, כי עד גיל 6 האם מקבלת משמורת, אלא אם האם מהווה סכנה לילד ויש להרחיק אותו ממנה.

בדרך כלל התהליך הוא שבית המשפט מחליט מי יגדל את הילד, אך כאשר אין השופט מצליח להגיע להחלטה הוא שולח את ההורים לעבור מבחן אשר נקרא מסוגלות הורית ואז לפי המסקנות ההחלטה נקבעת. בנוגע למה שהילד רוצה העניין אינו חד משמעי.

עד גיל 13 לא תינתן חשיבות רצינית לרצונו של הילד אלא אם הוא מגיב בצורה שלילית ביותר להורה מסוים וככל שהילד מבוגר יותר כך תגדל החשיבות בהתייחסות להעדפות ולרצונות שלו.

לצד המושג משמורת קיים המושג הסדרי ראיה. המושג נולד בכוונה לתת לאב את הזכות לראות את הילדים שלו, אך ככל שהשנים עוברות ויותר אבות מקבלים משמורת אז המושג מתקשר לאימהות.

הסדרי ראיה הם בעצם הימים בהם הילד יהיה אצל ההורה אשר לא קיבל משמורת. ניקח לדוגמא את המצב כאשר האם קיבלה משמורת והאב רואה את הילד על פי הסדרי ראיה אשר נקבעו מראש.

אם האב אינו מהווה כל סכנה לילד לפי בית המשפט אזי הילד ישן אצל האב שלושה ימים, כל סוף שבוע שני, החגים יתחלקו וכך גן החופש הגדול. אכן הסדרי ראייה נקבעים מראש בכדי לתת לילד מבנה מסודר, אך ישנם מקרים בהם בית המשפט יסכים לשנות הסדרי ראיה לזמן מוקצב או לחלוטין.

אודות מחבר המאמר

אליקו