להיות או לא להיות??? -זאת השאלה!

מזה זמן מה מתחבטת אני במחשבה היכן נמצאת מדיניות הרווחה ומדיניות משרד החינוך בעזרה ותמיכה במשפחות המורכבות בהן נפגשת אני מידי יום-ביומו???

שומעים אנו חדשות לבקרים על המדיניות של משרד הרווחה בתמיכה ובסיוע של קבוצות שונות,ניסיון לתת מענה לקשיים כלכליים של משפחות וקשיים בתחום המשפחה.

ניראה כי מדיניות המשרד אינה מספיקה או לחילופין ,אינה מורגשת כלל.

עמותות שונות נולדות מידי יום ומטרתן לתת תמיכה...אולם היכן אנשי המקצוע ,

בעלי התפקיד המוגדרים האמורים לתת מענה לדורש או לזקוק לתמיכה?

נתקלת אני בעבודתי במשפחות מסוגים שונים ,המגיעים מתרבויות שונות ומגוונות,אזרחי המדינה שאינם דוברי עברית ,אשר אינם מבינים את זכויותיהם.

אין ביכולתם להביע דיעותיהם ורצונותיהם ואין בנמצא אף מי שיעדכן אותם לגבי זכויותיהם כאזרחים במדינת ישראל.

אלו ההורים המגדלים את דור העתיד שלנו.הורים וילדים שאיבדו את זהותם ואפילו את שמם בעלייתם לארץ.עברו מסכת של השפלה(בשם המשרד)בהגיעם לארץ ולמרכזי הקליטה.כששאלו לשמם ,והשם לא היה ברור מספיק,ביטלו במחי-יד את שמם והעניקו להם שם אחר.

ולא...המקרה לא אירע בשנות החמישים אלא בעשור האחרון...

מוטלת עליי ,כמחנכת ,האחריות לטפח ולהעצים ילדים אלו,שהבית והדמויות שאמורות להיות המשמעותיות בעבורן-ההורים-אינם יכולים להוות דמות ומודל להזדהות.

הילדים הללו נמצאים היום בעמדה גבוהה יותר מהורים מבחינת התקשורת הבין-אישית וההשתלבות בקהילה.הם הדוברים של ההורים והמתרגמים שלהם.

אנו מגדלים דור חדש שגדל אולי בתחושת נחיתות לעומת האחרים.

נראה כי מדינתנו הצעירה לא השכילה ללמוד מטעויות העבר ואנו חוזרים עליהן פעם נוספת.

זהו פן אחד בו אני נתקלת במהלך עבודתי.

סוג נוסף של משפחות הן אותן משפחות חד-הוריות בהן האם היא בעלת המשמורת.חלק מהילדים נושאים על כתפיהם הרכות קשיים רגשיים רבים.

לקשיים אלו לא ניתן מענה בחיק המשפחה.האם טרודה בעצמה בפרנסת ילדיה ובהיותה זמינה אליהם 24 במשך  שעות ביממה. לעתים האם בעצמה חווה רגשות תיסכול על חוסר מימוש עצמי,כעס על האב שאינו תומך ולעיתים אף השפעתו של האב על הילדים הינה שלילית.

גם כאן פניית הנשים למערכת הרווחה אינה זוכה לתמיכה ולהיענות מספקת.

שעות המשרד וקבלת הקהל מתקיימים בימים מסוימים ובשעות מסוימות ,

ועד אז?-המתינו בסבלנות...

בהיותי חלק מתוך מערכת החינוך הקולטת במסגרותיה השונות את הילדים מהשכבות השונות והמבנים המשפחתיים המורכבים,נמצאת לעיתים  תכופות בדילמות קשות.

ילדים הגדלים לתוך מציאות חיים מורכבת נאלצים להתמודד עם קשיים רגשיים וכלכליים של ראש המשפחה. הילדים היום מעורבים בעל כורחם במריבות ובחוסר התקשורת בין הוריהם למרות פרידתם של הוריהם זה מזו.הילדים נופלים בין הכיסאות במאבקי המשמורת והמפגשים בין ההורים.הילדים סופגים את חיצי הרעל שמיירטים ההורים האחד כלפי השני באוזני ילדם.

והילד???    מי דואג לרווחתו ???

נמצא בין הפטיש לסדן! מנסה לסנגר על אביו באוזני אימו ולעדן את דברי האב באוזני אימו.

את אותו עלם,רך בשנים,מקבלת אני ומצפה ממנו לנהוג בכבוד,בנימוס ובדרך ארץ,כאשר המודלים אליהם הוא נחשף לוקים רבות בחסר.

את מלאכתי מנסה אנוכי לבצע נאמנה בהתאם לכלים ,לנסיון שצברתי במהלך עבודתי ובידע שרכשתי.אולם-אין די בכך!!!

הילדים זקוקים לתמיכה רגשית,חברתית,קהילתית תומכת ומקיפה,אשר תקנה בידיהם את הכלים להתמודדות וחיים טובים יותר.

לשלוח קרני אור למקומות האפלים והלא ברורים בהם הם נמצאים.

"להיות או לא להיות"  מורה ומחנכת במערכת החינוך המורכבת היום יותר מאי פעם- ולא בתכניה הפדגוגיים אלא במרכיביה האנושיים.

את הבחירה שלי עשיתי כנראה מעצם היותי שם ללא תנאי באהבה אין קץ לילדים באשר הם – זוהי השליחות שנפלה בחלקי בעולם הזה!!!.

אודות מחבר המאמר

אסנת אליתים-סיני

בת ל...,אחות ל...,רעיה,אם לחמישה,מורה ומחנכת ,בעלת תואר ראשון בחינוך מיוחד וסטודנטית ללימודי תואר שני בלימודי משפחה במכללה למנהל בראשל"צ.