הקובייה כבר לא הונגרית

העולם הקרוי "משחקים לילדים" נראה כאילו נתון בסערה מתמדת. הטכנולוגיה שהביאה לנו את הפלייסטיישן ואת הגיטר הירו לא נחה על זרי הדפנה. ברגעים אלה ממש עובדים טובי המוחות על המשחק החדש שיטריף אתכם בווירטואוזיות שלו, בחדשנות ובמורכבות ההפעלה.

רבים מאיתנו (בני השלושים פלוס, אנשי המערות) כבר לא מסוגלים להבין את הקצב המשתנה של המשחק. אנחנו עומדים נפעמים אל מול החדות של התמונה, אל מול המציאות הווירטואלית המחקה באופן כמעט מושלם את המציאות האמיתית, אל מול הקצב שבו הדברים קורים שהוא, ככל הנראה, מהיר מדי בשבילנו.

אבל בוא נראה את כל הצוציקים הקטנים שיודעים לתקתק על הג'ויסטיק במהירות שיא מפצחים את הקוד של קובייה הונגרית. כן, כן, אותו צעצוע ישן, ותיק וטוב שתמיד מכניס לסרטים את כל מי שנפגש בו. זו גאונות לשמה, חתיכת פלסטיק זול עם מדבקות צבעוניות עליו שמשגע את העולם כבר כמעט מאה שלמה. מי גאון של אמא?

ספרייה שלמה נכתבה על המשחק הפשוט והיפה הזה. תיאוריות מתמטיות, פסיכולוגיות וסוציולגיות פותחו בעקבות שעות של התבוננות בקובייה החמקמקה. אפשר להתבונן בפירוק וההרכבה שלה ולראות בה את האקראיות של הקיום כמו גם את הדטרמינסטיות שלה. הקיצור, משחק כמו שמשחק אמור להיות.

כמובן שמעולם לא הצלחתי לפצח את הקוד לבדי. שעות על גבי שעות של נסיונות  הביאו לי רק תסכול ועצבים. לבסוף, לאחר שנים רבות של נסיונות עקרים, התגלה לי הסוד. מדובר בנוסחה שניתן לזכור אותה על פה וגם היא מאתגרת ומעניינת. שנייה לפני הסידור הסופי, אתה בטוח שעבדו עליך ושהקובייה הזו מעולם לא תסתדר, אבל קליל אחר כך היא מסתדרת. אין כמו אושר של סוף מסע, גם אם קיבלת ערה בדרך.

אני נוהג לקנות מתנות לילדים שלי (ולפעמים גם לאחרים) בהתאם לרצונם שזה, כאמור, רצונם של החברים שלהם, כלומר, מכשיר יקר, טכנולוגי, שהולך להיות לא רלוונטי עוד לפני שאוריד ממנו את הניילונים וישמש, במקרה הטוב, כמנכס אבק. אבל פעם אחת החלטתי להיות שונה וקניתי לילד שלי קובייה הונגרית.

הוא התבונן בה כמה שניות, מנסה להבין מאיזה עידן בהיסטוריה נחת עליו הדבר המוזר הזה, אחר כך סובב אותה מכל צדדיה והתחיל להרכיב אותה. הו, נקמה מתוקה. המראה שלו חושב שהוא מצליח לפצח צד אחד ואז מכיר בעובדה שהוא אפילו לא קרוב, היה כמו מוזיקה לאוזניי. מי המוגבל עכשיו, אה?

הוא נעלם לחדר שלו וחזר אחר כמה דקות כשהקובייה מושלמת, הגיש לי אותה וחזר לפלייסטיישן. "איך עשית את זה כל כך מהר?" שאלתי אותו. הוא גיחך, "יש את ההוראות באינטרנט," אמר בשלוות נפש, "חבל על הכסף."

אודות מחבר המאמר

GreenWeb כותבים על מדבקות קיר ועל בייבי קוק . אם תרצו לקרוא על בגדי ילדים ועוד מגוון נושאים מרתקים בקרו אצלנו.