הולדה בעוולה – מבחן הצפיות והקשר הסיבתי

בפסה"ד בע"א 518/82 זייצוב נ. כץ, הכיר ביהמ"ש העליון בקיומה של עילת תביעה ברשלנות רפואית של "הולדה בעוולה", קרי, מקום בו רופא התרשל בכך שלא אבחן, מקום שהיה יכול והיה עליו לאבחן, כי הילוד יסבול ממחלה או מום מולד, וכאשר אילמלא רשלנותו היה הריון מופסק והילוד לא היה בא לעולם. בפסה"ד נותרו סוגיות שהיו במחלוקת בין השופטים שישבו בדין, ובעיקר באילו מצבים ואילו מחלות/מומים יקימו עילת תביעה.

ואולם מה הדין כאשר הרופאים התרשלו באי אבחונה של מחלה א' וכתוצאה מכך לא הופסק ההריון, אך התינוק שנולד סובל הן ממחלה א' והן ממחלה ב' – אותה לא ניתן היה לאבחן במהלך ההריון ?

 ברי כי הרופא יחויב לפצות בגין מחלה א' לגביה התרשל, אך האם הוא יחוייב לפצות בגין הנזקים הנגרמים ממחלה ב'? מחד הוא לא התרשל בכל הקשור למחלה ב', אך מאידך אילמלא רשלנותו לגבי מחלה א' התינוק לא היה בא לאוויר העולם ולא היה סובל גם מנזקי מחלה ב'.

סוגיה זו, הנוגעת במושכלות יסוד של דיני הנזיקין - עקרון הצפיות והקשר הסיבתי, הונחה לפתחו של כב' השופט ענבר בת"א (מחוזי, ירושלים) 6018/04 פלוני (קטין) נ' שרותי ביראות כללית ואח'.

התביעה בתיק הנ"ל התמקדה בתובע הסובל מהידרופס פטאליס חיסוני על רקע אי התאמה לקבוצות דם C ו- E. התינוק קיבל 4 עירויי דם תוך רחמיים בחייו העובריים ונולד בשבוע ה- 27 להריון. לאחר הלידה טופל בסיבוכים הן הקשורים לפגות והן להמוליזה שאובחנה אצלו. כיום סובל התובע מ- PDD, מליקויי ראיה, מהיפוטוניה, מבעיות לעיסה ומהעדר שליטה על הסוגרים.

נקבע כי הלידה המוקדמת נגרמה עקב זיהום או גירוי של הרחם, שמקורם בעירויי הדם שנתנו לעובר דרך חבל הטבור וכי ליקויי הראיה ממנו סובל התובע הינו תוצאת הפגות. עוד נקבע כי אין קשר בין ה- PDD ממנו סובל התובע קשור להידרופס או לפגות ולפיכך חויבו הנתבעות לפצות את התובעים עקב נזקיהם בגין המחלות שהינן תוצאת הלידה המוקדמת והפגות. נקבע כי הם אינן אחראיות לנזקי ה-PDD, שהיא נכותו העיקרית של התובע.

בפסה"ד בערעור שהוגש לביהמ"ש העליון (ע"א 7321/08 פלוני נ' שירותי הבריאות הכללית ואח' וערעור שכנגד) הותבע המונח "קשר סיבתי ייחודי", היינו: משנקבע כי רשלנותו של מאן דהוא גרמה להולדה בעוולה – האם הוא ימצא כאחראי לכל הנזק שנגרם לתינוק שנולד, בין אם הנזק מהווה חלק מרשלנותו ובין אם לאו?

מחד - לולא לידתו של המערער לא היה סובל הוא מנזקי ה-PDD. זהו המבחן של הקשר הסיבתי העובדתי. אולם, הקשר הסיבתי כולל לא רק מרכיב עובדתי אלא גם מרכיב משפטי: האם הרופא שהתרשל וגרם להולדה בעוולה, אחראי גם לנזק שלא צפה ולא צריך היה לצפות מבחינה נורמטיבית? התיק הוחזר התיק לביהמ"ש המחוזי על מנת שידון בסוגיה זו, שלא התחדדה בפסה"ד הראשון.

בפסק דינו המשלים קבע כב' השופט ענבר כי לא ראוי לקבוע כלל של "קשר סיבתי יחודי", שלפיו עצם לידתו של התינוק, עקב התרשלות באבחונם של נזקים צפויים (מחלה א;' הידרופס ופגות), עשויה להטיל אחריות גם בגין נזקים שלא היו צפויים (מחלה בPDD ;').  לפיכך נקבע כי הנתבעות אינן אחראיות לפיצוי התובע בשל תסמונת ה- PDD.

יצוין כי על פסק הדין הוגש ערעור לביהמ"ש העליון, אשר טרם נידון ויש להניח כי בעניין זה עדיין לא נאמרה ה"מילה האחרונה".

אודות מחבר המאמר

רשלנות רפואית