לא ממש מרגישים חלק מהחברה???

צורת ההתחברות שלנו כבני אדם היא התחברות דרך החולשות שלנו. אנחנו מתחברים אחד לשני דרך החסר. דרך החולשה.

אם למישהו יש חסר ואני יכול למלא לו אותו, אני מרגיש שאני מתחבר אליו. החיבור הכי חזק שלנו הוא דרך הנתינה שלנו, אנחנו מתחברים למי שאנחנו נותנים לו. כשאנחנו נותנים למישהו, אנחנו מחוברים אליו רגשית וקשה לנו להתנתק ממנו. כאשר אנחנו מקבלים ממישהו, אנחנו מחוברים אליו דרך האינטרס שלנו ולכן קל לנו להתנתק ממנו. חיבור אמיתי ונכון לסביבה מתבצע כאשר אנחנו יודעם גם לתת וגם לקבל.

אדם שמסיבה כלשהי בילדות, למד לא לבקש. למד לא להביע חולשה. למד למצוא את מקומו בחברה דרך זה שהוא דואג לכך שאחרים יצטרכו אותו והוא יהיה הנותן. למד לספק לחברה את מה שחושב שהיא מצפה ממנו – יהיה לו קושי להרגיש חלק מהחברה. יהיה לו קושי לחוש שייכות לחברה.

אם אני כל הזמן בנתינה, אני חי את החיים דרך הצריך. לא דרך הרוצה. כיוון שהרוצה הוא חסר שרוצה להתמלא. וכשאני חי את החיים דרך הצריך, אני משרת את החיים. אני חיי ללא הבעת הרגשות שלי. אלא חי דרך השכל בצורה רציונאלית. בחוויה הפנימית שלי, אני לא חי את החיים אלא מתבונן עליהם. הם עוברים לידי, אך אני לא מסוגל להתחבר אליהם ולהיות חלק. אני כל הזמן עסוק בלשמור על התדמית שלי – מפחד שהחברה תנטוש אותי ותדחה אותי.

חיבור נכון, זה השוואת תדרים. על מנת להשוות תדרים עם החברה, עם הזולת – אני חייב להנמיך את עצמי.

אם מסיבה זו או אחרת, אני מסתיר את האני הפנימי שלי, מסתיר את המהות שלי, מסתיר את החולשות והרגשות הפנימיים שלי – אני לא מסוגל להשוות תדרים עם החברה כיוון שאני פוחד שיגלו את הסוד הזה שאני מסתיר. בעצם, אצל רובנו הסוד הפנימי שלנו הוא שאנחנו בני אדם אנושיים, פגיעים ולפעמים חסרי אונים וחלשים – שאנחנו בעצם אנושיים כמו כולם. הפחד שלנו לחשוף את הסוד "האיום" הזה – מונע מאיתנו להיות בעמדה של קבלה. ומשאיר אותנו רק בעמדה של נתינה. ואז באמת אנחנו לא מסוגלים להרגיש חלק מהחברה.

אם אני רק נותן או רק מקבל – בצורה מקובעת – אני לא מצליח להגיע לאיזון, אני לא חווה סיפוק וחווה חסר בתוך עצמי. אני חש ריקנות חברתית פנימית ולא משנה מה אני עושה אני מרגיש שאני לא מצליח להתחבר. לא מצליח להיות חלק.

על מנת לשנות את תחושת חוסר החיבור שלי לחברה עלי לשנות בתוך עצמי וכתוצאה מהשינוי הפנימי שלי – יתחולל השינוי בחיבור שלי עם החברה. כשאני מנסה להרגיש חלק מהחברה, להרגיש שייך ועדיין להיות נאמן לעצמי אני חייב להיות בעל יכולת גם לתת וגם לקבל.

הדבר החשוב ביותר הוא ליצור איזון בין הרצון שלי לקבל מהחברה ובין הרצון שלי לתת ולהתחיל ליצור את האיזון הזה בפועל בחיים שלי. ללמוד להביע צרכים מול החברה, ללמוד לבקש, ללמוד לומר "אני רוצה" ומצד שני ללמוד להציב גבולות. ללמוד להגיד לא. ללמוד לא לעשות דברים ואחר כך להרגיש קורבן, ללמוד לאכזב – הכל מתוך איזון בין הנתינה שלי ליכולת הקבלה שלי מהחברה.

ככל שאני אביא את עצמי בצורה אנושית יותר, ככל שאני אלמד יותר להביע חולשה ולבקש – אני ארגיש יותר חלק. וכן, כמובן שחשוב לאזן את זה גם עם נתינה שלי, מתוך בחירה ועוצמה, לאחרים.

לחיי ההגשמה עצמית המלאה שלכם,

חני

התבגרות רגשית

אודות מחבר המאמר

חני בורנשטיין - מומחית להתפתחות אישית ולהגשמה עצמית