ברכת רם בגולן-חידה גיאולוגית

למרגלות החרמון ניצב לוע הר געש קדום ויפה המאתגר גיאולוגים רבים, המקומיים מכנים אותו עינו של אלוהים. מני נחמן מסביר כיצד ישנן כל כך הרבה אגדות לבריכת רם.

סמוך לחרמון, לא רחוק מהיישובים הדרוזיים מסעדה ומגדל שמס, חבוי מקווה מים שליו ומסתורי המכונה בריכת רם. בערבית שמו נהגה ראן ואצל יוסף בן מתתיהו הוא מכונה ביוונית הפיילה (הגיגית), וזאת בשל צורתו שמזכירה גיגית. האגם הטבעי והמרהיב בולט בכחול מימיו על רקע הבזלת הכהה ושטחי מטעי הפרי המקיפים אותו. הוא מוזן מנביעות תת קרקעיות בתחתיתו שעומקן כעשרה מטרים. כיום מוזרמים אליו בחורף גם מי נחל סער הסמוך ובקיץ שואבים ממימיו להשקיה.

לא רחוק מקצה הבריכה ליד עצי הפרי נמצא גן הוואי - מקום רגוע ונעים, בו ניתן לשכור סירות מפרש או משוטים ולהפליג בנחת במימיה. הזמן היפה ביותר הוא כהשמש זורחת, אז אפשר לראות את השתקפות השמש והנוף מסביב  במימי הבריכה. כדאי לכם להשקיע ולמרות הקור של הבוקר, כדאי לכוון שעון מעורר. זה יהיה אחד הטיולים הטובים שתעשו ושתזכרו.

על אף הפסטורליות, לבריכת רם עבר גיאולוגי מרשים, והיא יושבת בתוך הר געש קדום שראשו התפוצץ. הפיצוץ יצר מכתש שהתמלא מי תהום מתוקים. אפשר גם לשחות כאן, אבל מומלץ לדעת שסמוך לחוף עומק המים הוא רב.

המדרונות שעוטפים את הבריכה מעובדים להפליא על ידי האיכרים הדרוזים. היא נקראת בצדק בשם בריכת רם, מאחר שהיא מוקפת בהרים גבוהים. כיום הבריכה היא שמורת טבע ובמימיה משקים את הגידולים החקלאיים באיזור.

כיצד נוצרה בריכת רם?

בריכת רם נמצאת בתוך בקעה המזכירה בצורתה מכתש. אורכה של הבריכה מגיע עד לכ-850 מטרים ורוחבה עד ל-600 מטרים. המדרונות היורדים אליה הם בזלתיים ועל אדמת הטוף גדלה צמחייה הנדרשת למים. הדעות חלוקות באשר לדרך שבה נוצרה הבריכה - יש הרואים בה קלדרה, כלומר לוע של הר געש שהתמלא במים, או סוג של מאר, ויש הרואים בה סוג של דולינה, חלל שנוצר לאחר המסה קארסטית של סלעי גיר. כיום רווחת יותר התאוריה הרואה בבריכה סוג של לוע של הר געש.

בבריכה נמצאו צלמיות ארכיאולוגיות משמעותיות ביותר. צלמית ונוס מבריכת רם נחשבת לייצוג העתיק ביותר של דמות אנושית הקיים בתיעוד הארכיאולוגי. זהו פסלון המשויך לקבוצת החפצים הפרה היסטוריים המכונים צלמית ונוס, אשר נמצאה ב-1986 באיזור ברכת רם. צלמית זו גולפה מאבן סקוריה אדומה, אורכה 3.5 סנטימטרים וייתכן כי שימשה למטרות סמליות או דתיות.

הצלמית תוארכה לתקופה שבין 233,000 לפנהס ל-800,000 לפנהס, תיארוך שהתבסס על המקום שבו התגלתה - בין שתי שכבות בזלת. נראה כי נוצרה בידי ציידים-לקטים, וקיימות גם ראיות לצורת העבודה, סימנים לכך שהאומן הקדום מצא חלוק אבן שלקימוריו היה מראה נשי למראה והשתמש בטכניקות חריטה בשביל להוסיף לדמות צוואר וידיים.

בפי המקומיים מכונה הבריכה בשם העין של החרמון. מכאן ישנה אפשרות לעלות ברגל לקברו של השיח יעפורי, אשר לפי הדרוזים נקבר כאן לפני 1,300 שנה ומקום הקבר הפך קדוש עבורם. הבקעה הגדולה שבה נטועים עצי תפוחים וגם מעט דובדבנים נקראת מרג יעפורי על שם הקדוש.

אודות מחבר המאמר

מני נחמן, טיולים ואגדות