בחירת סטאז' בלימודי טיפול באמנות

בחירת סטאז' בלימודי טיפול באמנות

טיפול באמצעות אמנות פלסטית בפרט ואמנות בכלל קיבל את התווית של טיפול "רך", כזה שלא תמיד מעמיק ולכן מתאים לטיפול בילדים, באוכלוסיות שמתקשות לתקשר במלל ולקשישים. איכשהו, התפיסה כי מה שעושים בחדר הטיפול הוא בעיקר לצייר או להעביר את הזמן עם חומרי אומנות, כמעט כמו חוג אומנות, היא זו שהשתרשה והיא שמונעת מאנשים מבוגרים המחפשים לעצמם טיפול לבדוק את הטיפול באמנות ולשמוע עליו.

בשדה, תחום הטיפול באמנות נכנס כאופציה טיפולית במסגרות טיפול, שיקום וחינוך רבות, הכוללות מלבד ילדים וקשישים גם בני נוער, אוכלוסיות של אנשים בעלי מוגבלויות וגם אוfלוסיות הנחשבות נורמטיביות, ואפילו בגילאים המבוגרים. 

טיפול באמנות פלסטית מאפשר מעבר ליצירת קשר תוך שימוש בשפה בלתי מילולית ליצור קשר עם הלא מודע, להוציא החוצה חלקים מעולמו הפנימי של המטופל, לגלות חלקים חדשים מתוך ה"אני", לתווך בין העולם פנימי למציאות וליצור אירגון מחדש של החלקים תוך יצירת הרמוניה. היבטים אלו חשובים ונכונים עבור כל אדם המרגיש כי הוא זקוק לעזרה, ולא רק לילדים, קשישים או בעלי מוגבלויות. 

במגזר הפרטי, לעומת המוסדי, יותר ויותר מבוגרים פונים גם הם לטיפול באמצעות אמנות, מה עוד שטיפול באמצעות אמנות פלסטית אינו סותר קיום שיחות במהלך הטיפול ויש שמגדירים שיחות ומלל כחלק בלתי נפרד מהטיפול.

הכשרת מטפלים באמנות 

בזמן הכשרת סטודנטים בעת לימודי תרפיה באמנות משובצות מטפלות מתחילות רבות לעבודה במסגות של ילדים או נוער. המחשבה היא ככל הנראה משולבת - 1. שיהיה קל יותר להתחיל את ההתמקצעות תוך עבודה עם ילדים, 2. גם בשוק העבודה יש יותר מסגרות שעובדות עם ילדים אשר בהן ניתן לשבץ את אותן מטפלות מתחילות. 

כך, ההכשרה של כמעט כל המטפלים באמנות מתחילה מהיכרות עם טיפול בילדים והתאמה של הטיפול לצורכיהם הייחודיים של ילדים, תוך למידה על נורמות של ילדים בטיפול, נושאים שרלוונטים לטיפול בילדים, הדרכות הורים וכדומה. הכשרה מבוקרת ומלווה של מטפלות באמנות העובדות עם מבוגרים כמעט ואינה קיימת.

נשאלת השאלה האם נכון להמשיך כך, והאם נכון להקדיש את כל שנות ההכשרה לעבודה עם ילדים, שכן סביר שבעתיד מרבית המטפלות ימצאו את עצמן עובדות עם ילדים. לשאלה זו אין תשובה אחת חד משמעית. מצד אחד, כאשר מתבוננים על שוק העבודה, אכן מרבית העבודות הן למול ילדים ונוער בגילאם שונים ומטפלת צעירה זקוקה לכל הניסיון שהיא יכולה לצבור עם אוכלוסיות אלו.

מצד שני, הכשרה זו מנציחה ומקבעת את תחום הטיפול באמנות לתחום המטפל בילדים ונוער בלבד, תחום שאין בו מחקר והתפתחות בעבודה עם מבוגרים. יותר מכך, מטפלים, מוצאים את עצמם עם השנים לא בטוחים בעצמם שיוכלו להתאים את עבודתם למבוגרים שכן מעולם לא התנסו בכך.

על המרצים ואלו שאמונים על שיבוצי ההכשרות של מטפלות באמנות לשים את הדעת על שאלת ההכשרה והגיוון, לו זקוקות מטפלות צעירות על מנת לפתוח ולפתח אותן ואת התחום כולו.

מבחינת הסטודנטיות עצמן, על כל אחת לחשוב האם היא באמת מעוניינת לעבוד עם ילדים ולכן ההכשרה עם ילדים מתאימה לה, או שהיא דווקא רואה עצמה בעבודה עם מבוגרים וכל שהיא זקוקה לו הוא דירבון, תמיכה ואומץ על מנת להגיע לאוכלוסיה זו.

בסוף הדרך, ככל שהניסיון מגוון יותר ניתן לחוש באופן מדוייק יותר מה האוכלוסיה המועדפת לעבודה, עם מי מעדיפים שלא לעבוד וכיצד מתמודדת כל אחת עם האתגרים שמציבות האוכלוסיות השונות.

אודות מחבר המאמר

פורטל מכללות - מידע מקיף על מגוון תחומי לימוד אקדמיים.