אתר מאמרים
מעגל הכותבים אתר מאמרים קהילתי
שלום אורח!

קולנוע ותסריטאות - פארסה.

איך לכתוב קומדיית פארסה?

 

קומדיית פארסה לטעמי היא הקומדיה הכי טהורה ושמבצעת את העבודה הקומית בצורה הכי מדויקת. קומדיה באופן כללי היא יצירה חברתית וככזו היא תוקפת מוסדות ומוסכמות בפאסיביות אגרסיבית שאין הכותב יכול לבצע מחוץ למסך. הקורבן בקומדיה הוא המבנה החברתי, על כל חוקיו וסעיפיו ובעיקר על האוטומאציה שכופה על אנשיו.

 

תפקידה של הקומדיה הוא לייצג ערך נגדי לערכי הסדר והמשמעת ולהוכיח שגם לו ישנו מקום ואף שחיוני לכל מערכת חוקים. אותו הערך נקרא כאוס. כאוס במידה מסוימת משמש כבקרת איכות שלנו האנשים על מערכות החוקי שיצרנו. הכאוס הוא היכולת שלנו להביט על החוקים מגבוה, לבחון אותם, לשפר ולשנות אותם במידת הצורך. בזכות הכאוס אנו מזכירים לעצמנו שהחוקים נועדו לשרת את בני האדם ולא ההיפך.

 

קומדיית הפארסה תתחיל בדרך כלל בתיאור החברה כגוף מסועף שפקידיו זהים האחד לשני ועובדים על אוטומט. בדרך כלל יהיו אלה ארגוני ענק מסועפים בחדרים ומסדרונות אינסופיים היוצרים אצל הצופה תחושת מחנק כאילו נמצא במבוך המוביל למבוי סתום.

 

לפני שאמשיך במאמר אציין שאת מידע הרשום במאמר לקחתי מ-ג'ון טרובי אחד ממרצי התסריטאות המשפיעים בהוליווד והמובילים בעולם. טרובי המציא פורמולה מנצחת לכתיבת תסריט שלא פגשתי באף מקום. בנוסף אף מעביר קורסים על כל ז'אנר וז'אנר שקיים. ג'ון טרובי הוא שם שחובה לכל תסריטאי לדעת. לפחות למי שרוצה לגרום למפיק להתעניין בתסריט ולגייס מיליוני שקלים להפקתו והפצתו הארץ ובח"ול.  

 

אל טרובי התוודעתי לראשונה מצפייה בסמינר של דוב סימנס. סימנס הוא האיש שהיווה השראה לקוונטין טרנטינו ואשר הביא לאלפי יוצרים את השיטה שבנתה להם את הקריירה מאפס. דוב סימנס הוא הגורו הגדול ביותר של יוצרי הסרטים בהוליווד. סימנס מעביר לנו למעשה את השיטה שייסד היצ'קוק בסרטו "חבל" ומלמד אותנו ליישמה באפס עלות.

 

שיטתו של סימנס גורסת שיוצר בתחילת דרכו חייב ליצור סרט עצמאי בעלות של כמה אלפים בודדים כדי להתחיל את הקריירה. היצ'קוק התחיל כך עם חבל, טרנטינו התחיל כך עם כלבי אשמורת, ג'ים ג'רמוש עשה זאת עם קפה וסיגריות ואקירה קרסאווה עם רשומון. רוברט רודריגז הגיע להכרה עם אל מריאצ'י ובמאים נוספים כמו ספייק לי ואחרים התחילו כך גם הם והיום נמצאים בראש הפנתאון של עולם הקולנוע. סרטים נוספים שהתחילו קריירות באופן דומה הם מועדון ארוחת הבוקר, רשומון, פרויקט המכשפה מבלייר ועוד.

 

הרבה דמויות מעורבות בקומדיה מסוג זה וכולן משדרות ניכור אפרפר וזהה למבוך בו הן חיות. האנשים לא יקראו בשמות אלא בתארים, רצוי שגם התארים הללו יהיו ראשי תיבות נטולות חיים כמו קמט"ט, קת"ח, קב"ט, רע"ן, מ"פ, מ"מ, מ"כ...רצוי על ההתחלה להפגיז בכמה שיותר דמויות ולתת לכל אחת במה של מספר שניות כדי לשתול אותה במוחו של הצופה, לא יותר מדי שכן מטרתן לא להתבלט מדי. זהו הארגון וזהו האויב המאסיבי. זו המערכת שתנסה לשאוב אליה את הגיבור, לסלק ממנו את חיותו ולהפוך גם אותו לאפליקציה מהלכת של שתיים כשם שעשה לאנדרואידים האחרים שמכיל.

 

האנשים באותו הארגון רודפים כולם אחר מטרה זהה שיכולה לבוא בדמות קידום, כסף, מעמד, כוח וכו'. למרות שאותם אנשים יוצגו בצורה די טיפשית ומגוחכת, שכן עם כל המכאניקה עדיין זה מרוח בגווני הקומדיה, חייב להיות סיכון אמיתי אם יפספסו את המטרה. המטרה יכולה אולי להיות ריקנית ודבילית אך הסיבות לחשוק בה חייבות להיות אמיתיות אחרת הצופה ישתעמם. לאחר כל זאת אנו בשלים להציג לקורא ולצופה את הגיבור.

 

הגיבור בקומדיה זו בדרך כלל, אם כי לא חייב, יהיה טיפוס ממוצע מתוך אותה המערכת או מחוצה לה אבל גם הוא יהיה סוג של אנדרואיד בתחילה. יהיה זה אדם די מנוכר ולחוץ עם משקפיים וחולצה משובצת שסגורה על לכפתור האחרון. אותו גיבור הוא למעשה מיקרוקוסמוס של הארגון, אפליקציה אורגנית. כמובן שאני מתאר כאן תבנית לדמות בצורה פשטנית אך אלו האלמנטים אותם צריך לשבור ולהגישם בדרך שונה.

 

אותו אדם יהיה תקוע מבחינה רגשית ומחשבתית משום שאותו אדם, בדיוק כמו החברה אותה מייצג יצטרך לאמץ בהמשך מעט מן הכאוס לחייו, רק כך יעבור תהליך של העצמה. אם לאותו אדם יש בת זוג או חבר קרוב – יהיו אלה טיפוסים כאוטיים שזורמים עם החיים. בכל אופן זה בשלבים האלו מתחיל עימות חזיתי בין הגיבור ובין האנשים בארגון. הכאוס, שכרוך איכשהו בגיבור מתחיל לחדור אל המערכת. וזו כמו כל תוכנה מנסה לסלק את המטרד. בשלב הזה מתחילים להכניס עוד מושאי תשוקה אל הארגון ועוד מושאי תשוקה. העלילות מתחילות להתפצל כאשר כל דמות רודפת אחר משהו אחר שבדרך כלל סותר או מתנגד איכשהו במסלולים שאמורים להיות מקבילים. מתחיל הקצר בארגון וגרורותיו מתחילות להתפשט בו.

 

אותן מטרות כזכור יהיו אמיתיות אך חוסר מוסריותם של אנשי הארגון מתחילה לעלות על פני השטח וגורמות להם לרקום תוכניות ומזימות ולהסתיר פרצופם האמיתי. הדמויות תמצאנה עצמן במצבי קיצון מגוחכים הסותרים לאין שעור את הסדר שכביכול עד עתה ייצגו. האפליקציות יתחילו להיות אנושיות יותר, מגוחכות יותר ומצחיקות יותר. הסדר הטוב מתחיל להתפרק.

 

ריבוי הדמויות, המטרות קווי העלילות המתנגשים יוצר בלגאן טוטאלי ואף מוציא גם את הצופה מפוקוס. נוצר בלגאן. לרוב יהיו מעורבות בעניין מסכות פיזיות כדי להעצים את חוסר ההתמצאות עד שכבר בקושי נדע מי רוצה מה. המסכות לא חייבות להופיע פיזית אך המניפולציות וההטעיות שעושה כל דמות לאחרת יוצרים מיצגי שווא השקולים למסכות. כוחו הרב של הכאוס חייב להיכנס לקונטקסט אחרת היצירה בעצמה תתפרק ולכן מדי עשרים עד שלושים דקות מכנסים את כל הדמויות בחדר אחד והן מתחילות להשתולל בדיבורים שהם למעשה הסברים אלגנטיים המכניסים אותן ואת הצופה חזרה אל הקונטקסט ומבהירים לנו מי רוצה מה. הסדר שב על כנו – עתה ניתן להתבלגן מחדש. בחדר כולם כמובן צבועים ונחמדים ורוקחים מזימות מתחת לפני השטח. כולם משקרים לכולם.

 

בהמשך יתחילו בריתות בין הדמויות שעתידות להפר אותן למען בריתות חדשות ושוב חוזר הכאוס של מי נגד מי ולמה. דמויות יתחילו להסתתר אחת מהשנייה ולערוב אחת לשנייה. לעתים יהי זה במובן הפיזי של להתחבא בתוך ארונות החשמל, במקרר ומתחת למיטה. גם הגיבור שנוטל חלק פעיל בתוך הכאוטיות מוצא עצמו בתחפושת או במשחק תפקידים כלשהו. אותו משחק יהיה הדבר הכי לא טבעי וההיפך הגדול מהסדר. זה השלב שהכאוטיות חודרת לגבירו עצמו ומשתלטת עליו. הגיבור נאלץ להתמודד עם הבלתי צפוי ולאלתר. הגיבור חייב להתחפש כדי להשיג את מטרתו ולהתעמת עם השד ממנו פוחד על מנת לראות שלא כל כך גדול.

 

עתה מתחיל הקרב הגדול בו כולם מתחילים להתרוצץ במבנה המסועף שלא עומד בלחץ. האנשים יוצרים בלגאן, הופכים דברים, מלכלכים, הורסים ולמעשה הארגון עובר תהליך של חורבן. כולם יוצאים מחדשים ונכנסים לחדרים, הקצב של ההליכה עולה. רצים, קופצים, צועקים ודורכים האחד על השני. למעשה האנשים מתחילים להתנהג כמו חיות.

 

עם סיום הקרב שוב מכנסים את כולם במקום אחד ומישהו מחזיר את הסדר למקומו, מסביר מה קרה ולמה. בשלב הזה הדמויות תחלנה להבין שהיו אנוכיות. חודרת לתוכן ההבנה שמלכתחילה הארגון לא פעל כיאות מהסיבה שבמקום לדאוג לאחרים כל אחד דאג לעצמו ושכל הרדיפה שלהם הייתה סביב הזנב ולא תרמה כלום לא להם ולא לארגון.

 

הכאוטיות למעשה חדרה לארגון ועתה כאשר היא במינון הנכון יוכל זה לעבור תהליך של בקרה עצמית ורענון ולחזור לחיים.    

______________________________________________________________

 

 


אודות מחבר המאמר

עליי – שמי רן שבירו בוגר בית הספר לתסריטאות של עידית שחורי. סרט פיצ'ר לקולנוע שכתבתי עבר את המיונים של קרן הקולנוע הישראלי ובימים אלה נמצא בתהליך הפקה אצל המפיקה ענת אסולין שבאמתחתה סרט האנימציה וואלס עם באשיר שבויים על ידי הארי פולמן והיה מועמד לאוסקר. למאמרים נוספים שלי - 

 

בהצלחה לכולנו J

 

 

דרושים בתחום הכתיבה | תנאי שימוש ומדיניות פרטיות | תוכן המפרסמים באתר מופץ ברשיון ייחוס-איסור יצירות נגזרות של Creative Common License.
כל הזכויות שמורות © Circle.co.il 2009-2012 - מאמרים להפצה חופשית מאת מעגל הכותבים.