גם אתם שמתם לב אליה, נכון? התחושה המעיקה הזו, שנמצאת בכל מקום, בכל עניין. אדם מגיע לעבודה חדשה, מתרגש ומתלהב, וכשהיא שלו, הוא הכי מאושר בעולם. חולפים יום יומיים, שבוע, חודשיים - והתחושה פגה, נעלמת כאילו מעולם לא הייתה. תכירו, זהו ההרגל. אה, אתם בעצם מכירים כבר שנים...
מצד אחד (וזה הצד היחיד בו אנו מתמקדים), הוא משעמם, מיושן, מעיק. מצד שני, אנו זקוקים לו.
שינויים ומהמורות אינספור עובר האדם בחייו. הוא זקוק לכוחו החזק של הרגל כדי להסתגל לכל. ולא רק הוא. גם הסביבה זקוקה להרגל כדי להבין ולקבל את השינויים שעובר האדם המוכר לה. שאם לא, היא הייתה עלולה לסלוד ממנו. דוגמא נפוצה היא אדם שחוזר בתשובה. הוא עובר שינוי עצום, ובזכות היכולת להתרגל, הסביבה יכולה לקבל ולהבין, ולא לסלוד ולהתרחק ממנו. בדומה לעבודה החדשה, גם כאן לאחר יום יומיים או חודשיים, כולם מתרגלים. הוא כבר לא שונה כפי שנראה היה בתחילה.
בעבודת ה' (ראו מאמר עקרונות בעבודת ה') ישנו כלל חשוב: אסור להתרגל. וזהו סוד ההתחדשות שאנו כה רוצים. מדוע בעצם אנו מתרגלים? כי אנו מקבלים דברים כמובן מאליו. אך עלינו להבין שכל נשימה, כל תנועה, וכל חפץ שברשותנו - למעשה לא שייך לנו.
ה' מחיה אותנו בכל רגע. הוא לוחש לנו תמיד: 'אני מעניק לכם רגע נוסף, יום נוסף, שנה חדשה - אני מאמין בכם שתנצלו את הזמן כראוי, אני מאמין שלא תאכזבו אותי, אני מאמין בכוחות שלכם. אנא אל תחיו סתם כך. זכרו שאני מחיה אתכם בכל רגע מחדש!'.
ועם הסוד הגדול הזה אנו צריכים לשנות את הגישה, ולהתחיל להתמקד אך ורק בצד החיובי שבהרגל. יהי רצון שה' יסייע בעדנו, וכך נזכה לעבוד אותו בכל פעם מחדש. אמן!