צילום בר מצווה

שישה קבין של כשרון אמנותי חזותי ירדו לעולם. חמישה מהם הגיעו בדרך לא דרך למאיה. עוד משחר נעוריה כשאביה היה בסביבה, מה לעשות אחר כך הוא כבר היה בסביבה אחרת, היתה מאיה המוכשרת מאד בשטח האמנותי החזותי נוטה לראות כל חפץ חי או דומם נושם או נושף במבט ביקורתי אבל ריאלי כאילו היא מצלמת במצלמה דיגיטלית כל מה שהיא רואה. מאחר ולמאיה היה גם נפח זיכרון בלתי מוגבל במוחה הקודח, יכלה מאיה לזכור כל מה שחלף על פניה כאילו זה עתה יצא מתוך צילום בר מצווה. כשרון כזה לא מוצאים בכל מקום, בטח לא באותו מקום שבו מאיה דורכת. כל דריכה שלה במקום היא כאילו המקום זז. מקומות כאלה נדירים בעולמנו האכזר. מה לעשות שיש מעט מקומות שהעולם איננו אכזר ואלה הם המקומות שמאיה דורכת בהם. אם מאיה תוזמן למסיבת בר מצווה למשל, ומאיה תמיד מוזמנת למסיבות בר מצווה אפילו שכל צילום בר מצווה שלה יהיה מטושטש, תמיד יזמינו אותה משום שהמקום שבו היא דורכת ידוע לכולם שאין מקום בו לאכזריות. לא כמו במקומות אחרים שאין בנמצא עלמות חן כמו מאיה שכל צילום בר מצווה שלה הוא מעשה אמנות. מאיה לא רק מוכשרת... מאיה גם חושבת... כל המחשבות של מאיה הם מחשבות גבוהות אף על פי שמאיה נמוכה היא. מאיה גם דורכת במקום אבל המקום לא דורך עליה. לא כמו אותו צילום בר מצווה שבו רואים איך המקום דורך על האנשים, משום שהמקום יודע שבכל פעם שמאיה צועדת זה כמו מצעד צבאי. כל המקום רועד לא מפחד אלא מאושר. המקום מאושר לא סתם כך אלא על ידי הרבנות הצבאית הראשית שהרב הראשי שלה תמיד מופיע כסטטיסט בכל צילום בר מצווה שבו הוא משתתף. בהחלט יתכן שהרב הצבאי הראשי חרג מסמכותו כאשר הוא הופיע כסטטיסט בכל צילום בר מצווה אבל את זאת איננו יודעים משום שלא לימדו אותנו ומעולם לא התעמקנו בנושא כל כך חשוב כמו צילום בר מצווה רק מאיה בחכמתה וביכולתה יכלה להבין משחר נעוריה שזהו המקום הקדוש ביותר עלי אדמות ומכאן השקט ביותר, שכל צילום בר מצווה יהיה מקובל על כל הסביבה. גם הסביבה הרחוקה והלא מפרגנת. אבל זה כבר עניין אחר.