האם פגיעת מנוף הינה בגדר תאונת דרכים?

האם פגיעת מנוף הינה בגדר תאונת דרכים?

" מאורע שבו נגרם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרת תחבורה: (חשוב להתייעץ בעו"ד לתאונות דרכים) יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע .......,וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי, ......".

האם האירוע נופל בגדרי החזקה המרבה בהגדרת תאונת דרכים בחוק, שעניינה ניצול הכוח המכני של הרכב (להלן : "החזקה המרבה"), והאם לשם החלת חזקה זו הכרח כי הכוח המכני יהא הכוח המכני המניע את הרכב ומשמש לייעודו התעבורתי? (חשוב להתייעץ בעו"ד לתאונות דרכים) בסוגיה זו דן נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרון ברק בפס"ד רע"א 6779/97 מנופי יהודה בע"מ נ' אררט חברה לביטוח בע"מ (שהתפרסם בשנת 2002). שם דובר על פועל אשר נפגע שעה שידו נתפסה בכבל הרמה של מנוף שהורכב על כלי הרכב .

החזקה המרבה נועדה להחיל את החוק על תאונות הנגרמות בשל שימוש בכוח המוטורי של הרכב שלא למטרות תחבורה, אלא למטרות חקלאיות או תעשייתיות, ומכוונת לכל אותם המקרים שבהם הרכב הוא "רב תכליתי" , זהו רכב אשר על פי ייעודו המקורי הוא מיועד לא רק לנסיעה –הייעוד התעבורתי- אלא גם לפעולות נוספות, שאינן נופלות לגדר ההגדרה הבסיסית- המנצלות את כוחו המכני של הרכב . החזקה המרבה חלה כאשר הנזק נגרם בניצול הכוח המכני לייעוד הלא תעבורתי.

החזקה המרבה אינה חלה במקרים שבהם הנזק אירע שלא עקב ניצול הכוח המכני של הרכב אלא כתוצאה מהליך גרימה אחר. (חשוב להתייעץ בעו"ד לתאונות דרכים) היא אינה חלה במקום שבו הכוח המכני שנוצל אינו חלק מייעודו המקורי של הרכב אם בעת השימוש וניצול הכוח המכני לייעודו המקורי הלא תעבורתי, איבד הרכב את ייעודו המקורי. גם בהתקיים תנאים אלה, עדיין נדרש כי הנזק יהא במתחם הסיכון שנוצר עקב ניצול הכוח המכני בייעוד הלא תעבורתי של הרכב.

תכליתה של החזקה המרבה הינה לכלול במסגרת תאונת דרכים את אותם השימושים והפעילויות שאינם תעבורתיים בעיקרם. והנובעים מן השימוש בכלי הרכב כמקור כוח, הרי שאין טעם בהבחנה ביו מנוע הרכב המשמש לייעוד התעבורתי למנוע נפרד המשמש לייעוד שאינו תעבורתי. (חשוב להתייעץ בעו"ד לתאונות דרכים) ניצול כוח מכני ממנוע נפרש מקיים את הייעוד "שאינו-תעבורתי" המונח בייסוד חזקה חלוטה זו, ובלבד שזהו ייעודו המקורי של הרכב. הוא מקיים את הסיכון "שאינו תעבורתי" ,המונח אף הוא ביסוד חזקה זו.

"הכוח המכני" האמור בהגדרת "רכב מנועי" בסעיף 1 לחוק הוא בעיקרו הכוח המכני המניע את הרכב לייעודו התעבורתי. אולם אין בעובדה זו כדי לקבוע כי גם בחזקה המרבה מדובר דווקא בכוח המכני המשמש לייעודו העיקרי של כלי הרכב, והוא התחבורה היבשתית. זאת, הן בשל הנימוק שבין " ההגדרה הבסיסית" לבין החזקה המרבה והן בשל הטעם התכליתי.

דרישת בכוח המכני שבהגדרת רכב מנועי אין היא באה אלא כדי להבחין רכב מעין זה מכלי רכב שאינם נעים בכוח מכני כלל ועיקר. חזקת ניצול הכוח המכני עוסקת ברכב דו-ייעודי, רכב אשר לו ייעוד תעבורתי וייעוד שאינו תעבורתי, (חשוב להתייעץ בעו"ד לתאונות דרכים) ייעוד אחרון זה אינו קשור בהגדרתו של הרכב כ"רכב מנועי" על פי "ההגדרה הבסיסית" הוא שואב את כוחו מכוח החזקה המרבה עצמה ולא מכוח "ההגדרה הבסיסית".

על כן, הפסיקה היום אומרת שאין מניעה להחיל את החזקה החלוטה בעניין ניצול הכוח המכני, ככל שהדבר אמור בעובדה כי לרכב היו שני מנועים נפרדים.

המסקנה היא שגם אם המנוף הופעל בעזרת מנוע עצמאי ונפרד ממנוע המשאית , עדיין נחשב כניצול הכוח המכני של הרכב, ואין הכרח שהכוח הכני שנוצל אותו כוח מכני המשמש לייעודו התעבורתי של כלי הרכב. גם אם הכוח המכני לפעילות הלא תעבורתי בא ממנוע נפרד, יש תחולה לחזקה כמובן בנוסף להתקיימות יתר התנאים.