רשלנות רפואית – פרע כתפיים

אסי נולד בשנת 1984, כאשר הצוות הרפואי של בית החולים החליט כי יש ליילדו בלידה וגינאלית טבעית, אולם לאחר שחולץ ראשו, התברר כי התרחש סיבוך בלידה המכונה "פרע כתפיים". פרע כתפיים (shoulder dystocia) הינו מצב שבו כתפי העובר נכלאות בתוך גופה של האם ולא מאפשרות את חילוצו באופן טבעי. במקרה של הופעת הסיבוך האמור, צריך הצוות הרפואי לחלץ את העובר באמצעים לא טבעיים, למשל, על ידי לידת ואקום או לידת מלקחיים, אשר עלולות לגרום לעובר לנזקים בלתי הפיכים. במקרה דנן, כתוצאה מהיכלאות כתפיו, נשברה ידו הימנית של הקטין ונגרמה לו נכות בשיעור של שלושים אחוזים בידו השנייה.

לא למותר לציין כי סיבוך מסוג "פרע כתפיים" ניתן לחיזוי על ידי הרופאים לפני הלידה, כך שבמידה ועולה חשש ממשי להתרחשותו על הרופאים ליילד את העובר באמצעות ניתוח קיסרי, אשר מונע את הופעת הסיבוך. על פי הפרקטיקה הרפואית המקובלת, כאשר משקלו של העובר הינו גבוה מהממוצע לגילו ו/או כאשר היולדת סובלת מעודף משקל, צריך הצוות הרפואי לשקול את חילוץ העובר באמצעות ניתוח קיסרי. כאשר הצוות המיילד לא מביא בחשבון את התסמינים האמורים ותסמינים נוספים שיש בהם כדי לעלות את החשש להתממשות סיבוך מסוג "פרע כתפיים" (כגון: משקל התינוקות שנולדו ליולדת בלידות קודמות ועוד), הדבר מהווה סטייה מהפרקטיקה הרפואית המקובלת, כך שברוב המקרים יקבע בית המשפט כי התנהלות זו מהווה רשלנות רפואית.

בעקבות הנזקים מהם סבל הקטין הוא הגיש תביעת רשלנות רפואית כנגד הצוות הרפואי של בית החולים, במסגרתה טען כי הופיעו באימו כל התסמינים המעידים על סיכוי גבוה לתרחשות פרע כתפיים בלידה, אולם הצוות הרפואי הנתבע התעלם מאותם תסמינים ויילד את התובע בלידה טבעית. ודוק, לטענת התביעה, אילו היו הרופאים פועלים על פי הסטנדרטים הרפואיים המקובלים הם היו מורים על עריכת ניתוח קיסרי, אשר היה מונע את כל הנזקים מהם סובל הקטין כיום.

בית המשפט המחוזי, לו הוגשה תביעת רשלנות רפואית דנן, קבע כי הצוות הרפואי לא נקט באמצעי הזהירות המצופים ממנו בנסיבות העניין וכי ניתן למצוא רשלנות רפואית בהתנהלותו, עובר ללידת התובע, זאת משום שלא איבחן את הסיכון הגבוה שיש בלידה טבעית ובהמשך לכך כלל לא שקל את האפשרות של ביצוע ניתוח קיסרי. על רקע האמור העמיד בית המשפט את הפיצוי שיש לפסוק לקטין ולהוריו על הסך של כמאתיים אלף שקלים.

בית החולים הנתבע הגיש ערעור לבית המשפט העליון, במסגרתו טען כי בית משפט קמא טעה הן בקביעת חבותו לנזקי התובעים והן בגובה הפיצוי שנקבע על ידו, כאמור. ערכאת הערעור בוחנת את התסמינים שהיו ביולדת לפני הלידה ופוסק כי משקלו של העובר, כפי שהוערך על ידי הצוות הרפואי, כמו גם משקל התינוקות שילדה התובעת בלידות קודמות, חייבו את הצוות הרפואי ליילד את הניזוק באמצעות לידה קיסרית. במקרה דנן, הצוות הרפואי כלל לא שקל אפשרות זו ועל כן ניתן לראות בהתנהלותו רשלנות רפואית. זאת ועוד, בית המשפט דחה את טענת הנתבעת אף בנוגע לסכום הפיצוי שנקבע לתובעים, כמפורט לעיל.