בחינת ההתמחות בפסיכולוגיה קלינית

כללי:השלב האחרון לקראת ההרשאה לעסוק בפסיכולוגיה קלינית הוא בחינת ההתמחות. בחינת ההתמחות נערכת בתום ההתמחות, לאחר שהמתמחה עמד בכל מחויבויות ההתמחות. הבחינה מורכבת "מהצגת מקרה", כלומר תיאור מפורט של טיפול שנעשה במהלך ההתמחות כולל הסברים והנמקות לפעולות הטיפוליות השונות, והצגה של "בטריית אבחון", כלומר אבחון מלא שנעשה במסגרת ההתמחות. הבוחנים הם פסיכולוגים קליניים מדריכים החברים בוועדה המקצועית לפסיכולוגיה קלינית. במהלך הבחינה, הנבחן מציג את הטיפול והאבחון ונדרש "להגן" על הרציונאל שהוביל אותו לאורך הדרך אל מול שאלות הבוחנים.

הכנה לבחינה:כתיבת תיאור המקרה והאבחון, כמו גם ההתכוננות לבחינה לוקחת זמן רב, אם כי בדרך כלל הדבר מתבצע במהלך ההתמחות. בתום תקופת ההתמחות יש לשלוח בקשה בכתב לוועדה המקצועית לפסיכולוגיה קלינית. לאחר מכן, מזמנת הוועדה את המועמד לבחינה. 

חוות דעת של מדריכים: חוות הדעת של מדריכי ההתמחות על המתמחה מוגשות לוועדה לקראת המבחן ומהוות תנאי מקדים לבחינה. כל חוות הדעת של המדריכים צריכות להישלח לוועדה, ורק במידה והתקבלו שתי חוות דעת חיוביות ולא יותר מחוות דעת שלילית אחת ניתן לגשת לבחינת ההתמחות.

האם ניתן לא לעבור את הבחינה? כן, לבוחנים שמורה הזכות להכשיל את הנבחן. במצב זה יש לקבוע בחינה חדשה. לעיתים הנבחן אכן נדרש ליותר מבחינה אחת על מנת לעבור, אך מצב שהנבחן לא עבר שום בחינה הינו נדיר ביותר למיטב ידיעתנו. 

גישות טיפוליות שונות ומבנה ההתמחות: ישנם דיונים סוערים לגבי מבנה ההתמחות הנכון ובייחוד סביב מספר האבחונים שהמתמחה נדרש לסיים על מנת שיוכל לפנות לבחינת ההתמחות והגישות השונות שבהן ניתן להבחן (גישה דינמית לעומת גישה קוגניטיבית התנהגותית). נושאים אלו נמצאים בדיונים, אך צפוי שבעתיד הנראה לעין מספר האבחונים ירד וניתן יהיה לגשת לבחינה תוך בחירה של גישה טיפולית אחת מתוך השתיים.

טיפול במסגרת פרטית לפני בחינת ההתמחות: לאחר שהמתמחה השלים לפחות חצי מתקופת ההתמחות ובהינתן שהוא עדיין ממשיך בהתמחות, תחת הדרכה שוטפת ועקבית המתמחה יכול להתחיל לטפל באופן פרטי .