חוק האוברדראפט - מבט אישי

בתקופה הסטודנטיאלית שלי, עת דאגתי היחידה הייתה כיצד אשיג את החומר למבחן ולאן אצא לבלות בערב, כל תחום שנגע להתנהלות האישית שלי מבחינת צרכנות נבונה וחישובי עלות מול תועלת, נדחק לקרן זווית ונחשב למוקצה ו"קפיטליסטי" מדי לעומת הערכים הסוציאליים הרומנטיים כל כך. את מצב חשבון העובר ושב שלי הכרתי רק בעת אירועים חגיגיים או בשיחות שאליהן עניתי בטעות גם כשהמספר היה לא מזוהה.

פועל יוצא של כל ההתרחשויות הללו היה כניסה לאוברדראפט רציני שהפך למטרד כאשר נכנס לתוקפו חוק האוברדראפט אי אז ב-2006, וחגיגת המינוסים נעצרה. מכיוון שכבר עבדתי בעבודה מסודרת וקבועה, יכולתי, בעזרת חסכונות אישיים וקצת הלוואות להגיע למצב מאוזן יחסית ולקבל מהבנק מסגרת אשראי הגיונית. אני זוכר את הויכוחים והדיונים הציבוריים באשר לחוק האוברדראפט, או בשמו הרשמי, חוק חריגת האשראי, ועד כמה התנגדו הבנקים לכך. מבחינתם, ככל שהלקוח נמצא בחריגה גדולה יותר, כך הריבית שהוא משלם עולה ורווחיהם רק עולים ועולים, אך גם הלקוח אינו מוגבל ויכול לחיות חיי רווחה ככל שרק יחפוץ. לטעמי, ולא רק, המדינה לקחה בחקיקת החוק הזה את תפקידה כמגנת הציבור וכאמונה על ביטחונו, שאינו מתבטא רק בשמירה על גבולות מדיניים וצבא חזק, אלא גם על החוסן הכלכלי ומניעת נפילה לתהום כלכלי שאין ממנה חזרה. הגבלת מסגרת משיכת היתר יצרה, אצל רוב האוכלוסייה, את הפנמת חשיבות הכלכלה הנכונה, הצרכנות הנבונה ואת הבנת מגבלות הכלכלה האישית. מונחים שלא היו שגורים בעבר, מונחים כגון ניהול תקציב משפחתי הפכו לבון טון ולערך משמעותי בחיינו.

כיום, כאשר אני בעצמי אמון על ניהול תקציב משפחתי הקטנה, אני חש כי הייתי חלק מתהליך היסטורי שבו ממצב של כאוס מוחלט בכל הנוגע לכלכלת המשק הישראלי ולהתנהלות הפיננסית האזרחית, הפכנו לחברה ששומרת על עצמה, מצמצמת את תופעת פשיטות הרגל והשעבודים לבנק עקב משיכות יתר שאי אפשר לעמוד בהן, והגיע הזמן לשלב הבא, אותו אני כבר מזהה, בעיקר בקרב המוסדות הפיננסיים הפחות גדולים, בו לא רק שלא נשלם עמלה על משיכת יתר, אלא נזכה לתמורה עבור היותנו במאזן חיובי בחשבון, מצב בו לא מדובר על מצב סכום אפס, בו הבנק מרוויח והלקוח מפסיד, אלא במצב שנחשב לניצחון הדדי (win-win situation) בו לבנק יש סכומים גבוהים יותר להשקעותיו החיצוניות וללקוח יש כסף נזיל והוא אינו זקוק להלוואות או לסיוע הבנק לשם ניהול חייו.

אני מניח שבעתיד, כאשר בתי תהיה סטודנטית, שוב יעלו בראשה תהיות בקשר לחשיבות הכסף בחיינו, רצון להתנכר לכלכלה המודרנית ובכלל זלזול בערך ההשקעה והכסף, אך יהיו לה כלים טובים הרבה יותר להתעשת ולמצוא את מסלול חייה מבלי להיפגע ומבלי להזדקק לסיוע, וגם אם כן, אנחנו תמיד נהיה שם בשבילה.