יחד אבל לבד

אתם יחד כבר זמן, אתם מכירים אחד את השני, אי אפשר להכניס סיכה בינכם, אם נשאל את החברים שלכם ואת המשפחה יגידו לנו, הם זוג מושלם כל כך מתאימים אחד לשני/ה הם עושים הכל יחד ומשלימים אחד את שני והכל נראה טוב ומושלם, אז למה אחד מהם מרגיש בודד? מרגיש כל כך לבד? כל כך לא מחובר? מה זה הצעד הנוסף שמדברים עליו שצריך לעשות על מנת שהזוגיות תהיה טובה יותר, סגורה ועגולה יותר?

לפעמים, את/ה ו/או בן/ת הזוג שלך צריכים זמן לבד, זה גם טבעי שמתבגרים מתחילים לחוש רצון לפרטיות ואוטונומיה. לרצות קצת זמן לבד זה טבעי לרוב האנשים שיחושו שזה מה שהם רוצים, לא משנה באיזה גיל הם. משפחות יעברו לפעמים שלבים בחיי המשפחה עם רצון לזמן לבד או רצון יותר זמן משפחתי. השאלה היא תמיד המינון של כל דבר, מה הוא ה"לבד הנכון?", אם יש כזה דבר "הלבד הנכון". מה המרחב שאנו מאפשרים לילדים שלנו להיות בלבד שלהם לפני שאנו נתערב בזה, כמה מרחב אנו משאירים לבני הזוג שלנו בלי שנרגיש בגידה (גם אם לא מעורב בזה אדם שלישי), נרגיש שנטטשנו, נשכחנו, אנו כבר לא חלק מ.. מה זה הצורך הזה להיות לבד? זוגות ומשפחות לפעמים מתפרקות מהלבד הזה מהבדידות שהאחר נשאר בוא, ובלי לשים לב בכלל שהשצד השני רוצה בטוב אבל מה זה הטוב הזה?

כאן טיפול משפחתי יכול לעזור במקרה שאחד מבני המשפחה מראה סימני התנתקות מדאיגים. טיפול זוגי יעזור לבני זוג להבין את הצורך של השני בלבד שלו מבלי שזה יפגע בחלק השני של הזוגיות ושני בני הזוג יבינו מה קורה לשני כאשר זה קורה, זה לא אומר שצריך להיות שיפוטי עם הצד השני בזוגיות, להבין לפעמים זו האפשרות שהצד השני יבין מהם הגבולות שניתנים לו בלי לפגוע במי שחשוב לו. איך מסמנים את גבולות הגזרה בלי להגיע למריבה? איך מיצרים דיאלוג פורה ומבין, אך לא להרגיש שמאשימים אותנו כל הזמן גם שנאמרים דברים אלינו ועלינו, להיות פתוח לצד השני בנפש חפצה ולהפנים את הדברים הנאמרים לנו ולבדוק אך אפשר לעשות עם הנאמר אחרת, אז לא תמיד ניתן לעשות את זה לבד ולפעמים צריך מתווך שיסמן את שולי הדרך כדי שנוכל להמשיך לנסוע על הכביש ללא פגע, תפקידו של המטפל לסמן את השוליים האלה ולשמור שבני הזוג או המשפחה נשארים על הכביש "ונוסעים" לכיוון המטרה אותם הם הציבו בתחילת הטיפול.

כאשר אתה רואה בן משפחה בכל גיל נסוג מהמשפחה, יכול להיות ילד צעיר או מתבגר, אחד ההורים ואפילו סבא וסבתא, שמעדיף להישאר בחדר שלו במקום לבוא לארוחת ערב משפחתית והדבר חוזר על עצמו לעיתים תכופות, או כאשר הוא לא נפגש יותר עם החברים הקרובים או עם בני  המשפחה, הדבר צריך להדליק נורה אדומה של דאגה, במיוחד בשילוב עם סימנים אחרים. לא צריך ישר ללכת לטיפול. ניתן לדבר איתו לדובב בשיח ולבדוק איך הוא רואה את הדברים, אך אם הדבר נשמע לכם שונה מההרגלים שלו וזה לא משתנה אחרי השיחה, מומלץ ליצור קשר עם המטפל המשפחתי או הזוגי ולהתייעץ ולפי הצורך להתחיל טיפול.

אם מרגישים בודדים במשפחה, או אם מתמודדים עם חששות אחרים - כמו דיכאון או בריונות - שגורמים לילד להרגיש לבד, טיפול משפחתי עשוי לעזור. בטיפול משפחתי, תוכלו להבין טוב יותר את נקודת המבט שלו ולעבוד יחד כדי לתמוך אחד בשני גם כבני זוג, הורים לילדים או ילדים בהוריהם המתבגרים. הטיפול המשפחתי הוא מקור כח ומנוע להניע את המשפחה למקומות חדשים שיצרו אווירה טובה נעימה יותר בבית ומאפשר שיח בין כל מרכיבי המשפחה הגרעינית, המורכבת והבין דורית.