ארכיטקט: תכנון וסביבה

תפקידו של ארכיטקט איננו מתמצה בתכנון מבנה מסוים. התכנון המסוים של מבנה מסוים צריך להיות כזה שעונה על תנאים סביבתיים שונים. אדריכלים צריכים לתכנן מבנה שיתאים לסביבה מסוימת. הסביבה הזו איננה רק סביבה אחת, למעשה; מדובר בכמה סביבות שלהם יש להתאים את התכנון של כל מבנה בכל מקום.

חוקי הטבע כסביבה

הסביבה הראשונית שעימה צריך להתמודד כל ארכיטקט היא הסביבה שבה אנחנו חיים: העולם וחוקי הטבע ששולטים בו. כאשר מתכננים כל מבנה, מבית צמוד קרקע או מחסן ועד מגדל דירות או גורד שחקים, יש לתכנן אותו כך בהתאם למה שמאפשר לנו העולם שבו אנו חיים. היינו אולי רוצים לתכנן מגדלים פורחים באוויר אבל כוח המשיכה מחייב אותנו להתחשב בו: אנחנו יכולים לבנות מגדלים פורחים באוויר רק אם אנחנו מציידים אותם במקור אנרגיה שיחזיק אותם באוויר. כל תכנון איננו יכול להיות רק פרי הדמיון – יש להתאים את מה שהדמיון מציע לנו למה שהמציאות הפיזיקאלית מאפשרת לנו.

השתלבות במרחב

כאשר ארכיטקט מתכנן מבנה הוא צריך לחשוב על היחס בין המבנה לבין הסביבה שבה הוא יעמוד: האם המבנה מתאים מבחינה אסתטית לסביבה הזו או שמא הוא איננו משתלב מבחינה ויזואלית. אדריכל יכול כמובן להחליט שהסביבה איננה מעניינת אותו ושהוא יתכנן מבנה רק לפי מה שמתאים לחזון שלו ומתוך התעלמות מההתאמה האסתטית לסביבה. עם זאת אדריכלים רבים מבינים את החשיבות של ההתאמה הויזואלית וההשתלבות האסתטית במרחב ולכן הם משתדלים לתכנן את המבנה שעליו תכנונו הם מופקדים מתוך התייחסות לסביבה שבה הוא יעמוד. לעיתים היחס הוא יחס של השתלבות והרמוניה; לעיתים מדובר דווקא בניסיון ליצור דיסהרמוניה עם הסביבה כדי ליצור אמירה מסוג אחר. כך או כך מדובר בסוגים שונים של השתלבות בסביבה הויזואלית הקיימת.

החברה כסביבה

תכנון מבנה הוא פעמים רבות אמירה. כאשר אדריכל מתכנן מבנה הוא אולי מנסה לומר משהו לחברה שבה הוא חי ולאנשים שיראו את המבנה: מעין דיבור באמצעות עיצוב של הסביבה. התאמה לחברה איננה רק הניסיון לדבר עם אנשים באמצעות העיצוב של מבנה מסוים – העיצוב עצמו נולד בתוך חברה מסוימת והוא תלוי בה באופן ישיר או עקיף. ארכיטקט איננו יכול לעצב בצורה מנותקת מהתרבות שבה הוא גדל, מהסמלים שהוטמעו בו, מסטרוקטורות החשיבה שפועלות בו ועליו. כל תכנון ארכיטקטוני נעשה בתוך חברה – בין אם מדובר ביחס של קונפליקט, הכנעה, קבלה או השתלבות.

הסביבה הכלכלית

אדריכלים רבים היו שמחים לעובד ללא מגבלות כלכליות אך לצערם הדבר איננו אפשרי. על פי רוב הם צריכים לעבוד בהתאם לתקציב מסוים וכלן התכנון שלהם פועל בתוך סביבה כלכלית. המתכנן איננו יכול לתת דרור לדמיון שלו שאופן מוחלט; עליו לרסן את הדמיון בכבלי המגבלות הכלכליות המוטלות על הפרויקט שלו. אם היה מודבר רק באמנות לשמה הרי שניתן היה להעלות על הנייר כל מבנה שהיה עולה על דעתו של אדריכל ברוך דמיון. אלא שאנחנו חיים בעולם שבו הכסף הוא מגבלה. בדרך מהדמיון אל הדף ומהדף אל המציאות החזון מצטמצם כדי להתאים את עצמו למה שאפשרי – החזון מתאים את עצמו לתקציב הנתון.