גרפולוגיה וציורי ילדים

ציורי ילדים, מעבר למשמעותם הנאיבית כאמצעי משחק, או כעוד אופציה לפעילות אחר הצהריים קלילה עם הילדים, מהווים דרך תקשורת חשובה ביותר דרכה ניתן לקבל הצצה אל חיי הילד, דרך להכיר את תחושותיו, רגשותיו ועולמו הפנימי.

עולם הילדים נבדל בדרכים שונות מזה של המבוגרים, דבר שבא לידי ביטוי בהיבטים שונים. בין היתר, צורת החשיבה, נקודת ההסתכלות ועיבוד המידע שונה בתכלית מזה שרואה, חושב וחווה המבוגר. ילדים רבים מתקשים לשתף את הסובבים אותם במה שעובר עליהם, החל מהחוויות שעוברות עליהם בגן הילדים, דרך חצר המשחקים ועד הביקור אצל השכנים או המשפחה. במקרים אלו, חשוב כי אנו המבוגרים, האחראיים על שלומו של הילד/ה נכיר את הדרכים בהן אנו יכולים לקבל אינפורמציה לגבי תחושותיו ועולמו הפנימי של הילד/ה.

שגרת יומו של הילד רצופה חוויות ואירועים שלא תמיד אנו ההורים/ מורים/ מדריכים/ יועצים/ מודעים להם, ושאותם הילד/ה לא תמיד יודע לבטא או מתקשה לשתף. רגשות הילדים הם הרבה פעמים מורכבים, ולעיתים מבלבלים לילד ולסביבתו. למרבה המזל, אומנות היא אחד מהכלים שיכולים להכיל רגשות רבים במקביל. קתי א' מלקיודי שהנה מטפלת באומנות, טוענת כי "כוחה של האמנות בשיקוף ובהכלת הרגשות במקום שבו המילים אינן אפשריות". פעמים רבות מוצא הילד באופן בלתי מודע, בביטוי האומנותי דרך לעבד ולתקשר את חוויותיו הפנימיות, בדומה לפורקן הרגשי המתבטא במשחקיו של הילד.

ההיגיון העומד בבסיס ההנחה כי ציורי הילדים משקפים את עולמם ותחושותיהם האישיות של הילדים, הוא אותו היגיון העומד בבסיס הניתוח הגרפולוגי. ד"ר לודוויג קלאגס – פסיכולוג וגרפולוג, אבי האסכולה הגרמנית לגרפולוגיה, קבע את "חוק ההבעה" בגרפולוגיה, וטען כי כל תנועה פנימית מתבטאת בתנועה מקבילה של הגוף. כלומר, כל תנועה אקספרסיבית מעידה על התרחשות פנימית בתוך הנפש בין שהיא מודעת ובין שהיא לא. כמובן, שלחוק בסיסי זה מתווספים עוד אלמנטים רבים אותם בודקים בשעה שבוחנים כתבי יד בכלל וציורי ילדים בפרט.

קורס ציורי ילדים יכול להוות כלי משמעותי דרכו ניתן להבין את המחשבות, רגשות, קונפליקטים, תפיסות, ודאגות של הילדים. ויחד עם זאת, תוכן ואופן הציור אינם השתקפות פשוטה של עולמו הפנימי של הילד. ציורי הילדים מושפעים גם מגורמים אחרים כמו השפעות חברתיות-תרבותיות, השלב ההתפתחותי של הילד וההקשר שבו הוא מצייר. בשל מורכבות זו, יש לנקוט במשנה זהירות בעת בחינת ציורי ילדים, ואל למאבחן להסיק מסקנות רק על בסיס דוגמא אחת, אלא יש צורך להסתמך על מס' דוגמאות מזמנים שונים. כמו כן, לא תמיד זקוקים ההורים/הגננות/המבוגרים בסביבתו של הילד, לקביעות נחרצות על סמך הציורים, ומספיק שעולה חשד מציורי הילד, רצוי לערוך בירור נוסף בסביבתו הקרובה, למען טובתו של הילד.