עקרונות בעבודת ה'

אנו עדים למציאות מוזרה במיוחד: אדם שמקיים לראשונה מצווה, חש כה מסופק ושמח, לעומת אדם שמקיים מאז ומעולם. מדוע? התשובה היא אחת – הרגל. האדם הופך את המצווה לחלק מהשגרה, ולכן הוא מואס בה. שגרה היא הרי דבר מאוס. אנו תמיד מחפשים משהו שישבור אותה.

הסוד הוא לא להתרגל, בדיוק כשם שהקב"ה מחדש בכל יום בטובו מעשה בראשית. אם קמת הבוקר וראית את השמש זורחת והעולם במקומו מונח, זה מפני שהוא דאג לכך, והוא דואג לכך מידי יום ביומו. בכל יום הוא מחייה מחדש את הבריאה. אל תטעה לחשוב שהיום כתמול שלשום. היום זה משהו חדש לחלוטין.

ההרגל גורם לאדם לקיים מצוות בלא חשק, עומק, שמחה וכוונה. כך קורה שהאדם מזלזל ולבסוף מתנער מהן לחלוטין ומגיע לידי עבירות.

לפני שהורה מתמרמר מדוע ילדו פרק עול תורה ומצוות ויצא בשאלה, עליו לעשות חשבון נפש: האם השתדלתי מספיק לקיים בעצמי, והאם לימדתי את ילדי על משמעות המצוות?

ילד שלא מבין את משמעות המצוות שמאלצים אותו לקיים, ורואה שהן משא כבד להוריו, חש שזמנו מתבזבז לחינם, וממילא כל אופציה אחרת עבורו נראית טובה יותר.

בעבודת ה' מה שקובע הוא הנסיבות. אם אתה נוסע באוטובוס בשעות הערב ללא מצב רוח, עייף כל כך וכמעט לא שולט בעיניים הנעצמות, ולפתע עולה אדם זקן שאין לו היכן לשבת, ומיד אתה נזכר ב"והדרת פני זקן", אבל... יש לך כמובן מיליון תירוצים לא לפנות לו את מקומך –  

זה בדיוק הניסיון! שים לב עד כמה הכל מתוכנן היטב: שעות הערב, אתה הרוג מעייפות, העיניים נעצמות מאליהן, אין מצב רוח, המושב באוטובוס ממילא לא נוח - ופתאום מגיע הבלתי צפוי. כעת תתאים את עצמך לנסיבות כראוי. תתאמץ, ו"לפום צערא אגרא" - בהתאם לעמל בתורה ובמצוות, משלם ה' את השכר. ככל שתתאמץ יותר, תקבל יותר.

כעת תאר לעצמך שקנית במכולת, נשאר לך עודף 10 אגורות ותרמת לקופת צדקה על הדלפק. זה כמובן פחות מייגע. ודאי יש לך זכות על נתינת צדקה, אך נסה לרגע להשוות בין הסיוע הזה לסיוע לזקן באוטובוס... נסה להשוות בין רמת המאמץ וההשקעה שלך.

באותה מידה, אם השקעת את כל כולך ובאמת עשית את המקסימום ולא הצלחת, העיקר הוא המאמץ. בזה מתבונן ה', על זה דנים אותך בשמיים – השתדלות.

לסיכום, בעבודת ה' מס' עקרונות חשובים: 1. לא להתרגל, לא לקבל כמובן מאליו. ה' מחייה את הבריאה בכל יום מחדש, ואף יום לא דומה לקודמו. 2. להבין את משמעות המצווה (על אף שמלכתחילה ראוי לקיים על סמך האמונה בה' בלבד) כדי שנקיימה בשמחה וכוונה. 3. ההשתדלות, המאמץ והנסיבות הם הקובעים. דווקא ברגע ובמקום הכי פחות צפויים, טמון הניסיון. עלינו לרכז את הכוחות כדי להבין שזו הזדמנות, מי יודע אם היא תחזור על עצמה... מי יודע מה יקרה איתנו בעוד רגע, הרי לאיש אין ערובה שנחיה כאן לנצח. עכשיו זה הזמן!

וכך נתעלה בעבודת ה' ונפיק את התועלת מהמצוות. שנזכה ונקרב בזכות זה את הגאולה השלמה, אמן.