אמונה תמימה

אברהם אבינו ראה פעם אדם זקן שהולך לקנות פסל. שאל אברהם לגילו, ענה הזקן שהוא בן 70. שאל אברהם "אתה בן 70, והנך קונה פסל שיצרו אותו לפני כמה ימים?!", שאל הזקן "אז את מי אעבוד?", השיב אברהם "תעבוד את ה', המשגיח על כולנו, מסובב הסיבות שברא את הכל!", אמר הזקן "מה אני צריך לומר?" ענה אברהם "תגיד: ה' הוא האלוקים, אין עוד מלבדו".

לאחר מכן לקח אברהם שני פסלים וקרא: מי רוצה לקנות אליל? אליל אליל, שאין בו מועיל. הגיעה אליו זקנה והתעניינה בפסל. אמר לה "אבל ראיתיך לפני כמה ימים קונה אחד", ענתה "נכון, אך הוא נגנב", אמר לה "למה את מתפללת אליו? הרי אֶת עצמו הוא לא יכול לשמור, אם כן כיצד ישמור אותך?". שאלה אותו את מי לעבוד, השיב לה כמו שהשיב לזקן. וכך היה מחזק את הלבבות לאמונה בה'. 

בספר "שומר אמונים" של ר' אהרון ראטה, מסופר על אדם בזמנו של האר"י הקדוש, שישב באחד מלילות שבת בבית הכנסת ושמע את הרב דורש על "לחם הפנים" בבית המקדש. היו 12 לחמים, שבכל שבת מחדש נעשו חמים ועשן יצא מהם, היה זה נס פלאי. אך מאז שחרב בית המקדש, אין לה' את לחם הפנים. שמע האדם וזה נגע לליבו. כשהגיע לביתו, סיפר לאשתו וביקש שתכין שתי חלות כדי שיכבדו את ה'. הוא החל לעבוד שעות נוספות כדי לקנות את הקמח המשובח ביותר להכנת החלות, ואשתו הכינה.

ביום שישי הוא הגיע לבית הכנסת לפני כולם, פתח את ההיכל והניח את החלות ליד ספרי התורה. עפ"י חז"ל זה אסור, כי יכולים להיכנס עכברים פנימה. אותו אדם לא ידע ועשה זאת בתמימות, ואמר "דע לך ה' ששני הלחמים כשרים מאד, אני נורא השתדלתי. קח את לחם הפנים הזה". למחרת בבוקר הוא פתח שוב את ההיכל, הלחמים נעלמו. הוא שמח מאד; ה' קיבל את הלחם! הוא סיפר לאשתו בשמחה גדולה, וכך במשך חמישה שבועות היא המשיכה להכין, הוא הניח והלחמים נעלמו.

בשבוע החמישי, כשהניח את הלחמים, היה שם הרב שהכין את דרשתו, אך הוא לא שם לב. הוא סיים ואמר "הכנתי לך את לחם הפנים, אנא תקבל את הלחם", שמע הרב ונדהם. הוא הבחין בלחם ושאל אותו מה הוא עושה, סיפר לו האדם בביישנות על מעשיו ואמר שה' מקבל את הלחם ושמח בו. הזדעזע הרב וצעק "זה חילול ה'! וכי נראה לך שה' אוכל לחם?". אותו אדם הוכה תדהמה והחלו לזלוג דמעות מעיניו. הוא הרי היה משוכנע שעשה לכבוד ה'.

מיד הגיע אל הרב שליח מהאר"י הקדוש, ובישר לו "מת אתה ולא תחיה". נבהל הרב והלך לאר"י לשאול לפשר הבשורה. ענה האר"י: מאז שחרב בית המקדש עד לזמן שהאדם הזה הכין את הלחמים, לא הייתה לה' נחת כזו. הייתה שמחה גדולה בשמיים על תמימות האדם, שהאמין שה' מקבל את הלחמים, ואתה באת ושברת את ליבו. נגזר עליך מיתה ואין לך תקומה". ואכן למחרת אותו רב נפטר.

תמימות היא מעלה בעבודת ה'. על אף שאדם עלול לטעות כמו בסיפור הנ"ל, מעשיו חשובים מפני שליבו תמים, שמח ומאמין. יהי רצון שנזכה לעבוד את ה' בתמימות ובפשטות ולקרב את ביאת הגואל, אמן.