תפילין ומסורת יהודית

כמרבית מסורות ישראל, הנחת תפילין היא עתיקת יומין והשתמרה לאורך הדורות. וכמרבית מסורות ישראל לא רק שמצוות הנחת תפילין שרדה את התקופות השונות לאורך ההיסטוריה, אלא שהיא גם קיימת לאורך הקשת הרחבה של עדות ישראל. בכל עדה ועדה, נער שמגיע לגיל מצוות מניח תפילין ועולה לתורה. מי לא זוכר את הסצנה באלכס חולה אהבה בו אלכס עולה לתורה ומקבל מטר סוכריות על ראשו בשעה שהוא מציץ לעבר בת דודתו היפה. לאחר בר המצווה הנער מתחיל להניח תפילין.

כמו ברוב המצוות הטקסיות,  כל עדה סגלה לעצמה סגנונות שונים ודקויות המייחדות אותה, אבל המסורת עצמה של הנחת תפילין והקלף החבוי בתוך בית התפילין, אלו אינם  כפופים לגורמים כמו זמן ומקום. זוהי עובדה שמדהימה אותי כל פעם מחדש לגבי העם היהודי והתורה בכלל- אי הכפיפות לזמן ומקום, אמת אחת נצחית.

אין זה אומר כמובן שאין מקום לפסקי הלכה חדשים המתאימים עצמם לזמנים המשתנים. מה שבעבר בית הלל היה עושה מן הראוי שיעשה גם בזמננו אנו, תוך שמירה ודבקות בעקרונות התורה, אך לצורך ענייננו, כאשר מדובר בהנחת תפילין אין צורך בהתאמות או הוספות כי זוהי מצווה כל כך פשוטה ונפלאה שכל אחד יכול לקיים, בין אם הוא מגדיר עצמו כדתי חילוני או שומר מסורת, הנחת תפילין יש בה כדי למלא אדם אנרגיות חיוביות ולהתפלל לאלוקים ללא טרחה או מאמץ מיוחדים. יש האומרים שדווקא בעידן החומרני וההישגי שבו אנו חיים, חשוב להשאיר מקום לרוחניות ולתפילה, רגעים מעטים שזה רק אתה התפילה ואלוקים.

מקום הנחת התפילין אינו קבוע- התפילין עצמן הם ניידים כלומר בניגוד לתפילה בכותל המערבי או לתפילה בנוכחות ספר התורה בבית כנסת, במקרה של תפילין אין צורך להגיע למקום מיוחד על מנת להתפלל, ואפשר לעשות זאת בכל מקום שהוא- בבית, בעבודה או על צידי הכביש המהיר (תופעה מקסימה שניתן לראות רק בישראל).

מבחינת זמני הנחת תפילין, האדוקים שבינינו בוחרים להניח תפילין מדי יום ביומו,  בוקר וערב. אך רבים הם האנשים הדתיים או המסורתיים,  שלא מקפידים על תדירות זו, ובוחרים להניח תפילין רק פעם אחת ביום, בבוקר. אנשים אלו מעידים כי להתחיל את היום בהנחת תפילין זה מבחינתם להתחיל את היום ברגל ימין- הם מתמלאים באנרגיות חיוביות וכל הכעסים שהצטברו בהם עד לאותו רגע נעלמים כלא היו.

במקרה של חילונים, פעמים רבות המפגש הראשוני עם תפילין נעשה במעמד בר מצווה, ולאחר מכן מניחים את ערכת התפילין עמוק בארון ולא מוציאים אותה עד לשעת הצורך- בעת מצוקה או בשעת לחץ. למשל,  כאשר בן משפחה נופל למשכב או כאשר בת הזוג עומדת ללדת. במקרים אלו התפילין, כמו התפילה עצמה מעניקים נחמה לאדם. מקרה נוסף, בו  אנשים שאינם מקיימים מצוות בוחרים לשים תפילין, הוא לפני עלייה למטוס או נסיעה ארוכה. גם כאן התפילין נכנסים לתמונה כדי להרגיע את נפש האדם, למלא אותו רגשות חיובים, ולסלק את החרדות והפחדים הקשורים לאותו אירוע. אין זה נדיר לראות את אנשי חב"ד ממתינים בעמדות מיוחדות בשדה התעופה  עם ערכות תפילין ונכונות לסייע לכל המעוניין לשים תפילין.